הפרק נע בין ביקורת על ההתנהלות התקשורתית סביב מסיבת העיתונאים של יוכבד ליפשיץ לבין המשך החזרה ההדרגתית להומור. העוגן הקומי הגדול הוא אקי אבני, שבפארודיה ממשיך לחיות כאילו הוא עדיין בתוך ״טירונות״ — עולם צבאי ישן שנשאב באופן טבעי לתוך המציאות הנוכחית. לצד המערכון ממשיכות שיחות עם מאזינים, חיילים, מורים ומשפחות.
מורה מכיתה ב׳ מספרת על החיים במערכת החינוך בזמן המלחמה, ומאזינים מספרים כיצד המוזיקה והקטעים של שון ורון עוזרים להם להוריד חרדה. ד״שים לחיילים ולבני משפחה משובצים לאורך השידור. טייכר וזרחוביץ׳ עדיין בודקים עם הקהל אילו דמויות נכון להחזיר ובאיזה מינון, והתגובות עצמן הופכות לחלק מהתוכן.
זהו פרק טרי מובהק, לא לקט, שבו אפשר כבר להרגיש שהקומדיה חוזרת — אבל היא חוזרת מתוך הקשר המלחמה ובקצב שהמאזינים עצמם עוזרים לקבוע.