הפרק ממשיך את ״סולחדשות״: אביאור באבד מסקר פיוס בעולם התחתון כאילו הוא כתב על שטיח אדום, עם כניסות חגיגיות ושאלות על מי הגיע ומי לחץ יד למי. משם עוברים לאגדה האורבנית שלפיה לא גוררים רכב ששווה מיליון שקל, לרכבת הקלה בתל אביב ולזיכרונות תחבורה וילדות. ערן נזכר במשאיות, בחטיף רינגו ובתקופת הצבא שבה עבד סביב השק״ם והעמסת משאיות.
הדיון ביוקר ובפערי מעמד עובר דרך גפני וגולדקנופף, קניות יוקרה והלימוזינה שטייכר קיבל בתקופת חברת האינטרנט הניו־יורקית. מלצרית במסעדה מצליחה לפרט בעיקר את כל מה שאין בתפריט. אחד הסיפורים האישיים החזקים הוא ילדה מהילדות של ערן שהסתפרה קצר; הוא היה משוכנע שהסתפרה כך כדי שלא יאהב אותה, מחשבה שנשארה איתו שנים.
מדברים גם על ברנדן פרייזר ו״הלווייתן״, על בלימה באופניים בעזרת סוליות, ועל ייבוש סירים על הכיריים. יגאל שילון מגיע בסוף עם עוד ארגז של ״בומבות״.
היום בטייכר וזרחוביץ' אביאור כתב הסולחות, ריקה המלצרית ויגאל שילון