פנחס מהאינסטגרם, חיים ילין והקולות מהחזית

גם ב־11 באוקטובר הם מגיעים אחרי ביקור פצועים, עם התחושה שכל אדם שפוגשים הוא סרט שלם של הישרדות וגבורה. הם אוכלים שתי מנות שנשארו מחלוקת מזון רק אחרי שווידאו שהחלופה היא פח, ומדברים על ההרגשה שכל ישראלי שפוגשים עכשיו הוא כמו ישראלי שפוגשים אחרי זמן רב בחו״ל — מיד קרוב.

רגע ארכיוני מיוחד מתרחש כשמפעיל עמוד האינסטגרם של פנחס בודאגוב עולה לשידור. הוא מסביר שפתח את העמוד עוד כשפנחס היה רק שם בקרדיטים, עוד לפני שהיה לדמות קול, וכיום הוא גר בשדרות ועובד כאיש מדיה. בזמן המלחמה הוא יוצא מהבית אחרי יומיים בממ״ד ומלווה כתבים זרים בשדרות ובעוטף כדי להביא אותם לזירות שמותר לצלם ולהראות לעולם גם את הזוועה וגם את הסולידריות; במהלך השיחה נשמע צבע אדום.

הם מדברים על חיים ילין כקול שהם רוצים לשמוע שעות, ועל נאום ביידן, ומנגד על הקושי לשמוע פוליטיקאים שאינם לוקחים אחריות ועל ממשלת החירום שמוקמת תוך כדי השידור. איריס מורגן־בסר, חברת קהילה ותיקה, מספרת שטייכר וזרחוביץ׳ היו עוגן עבורה גם במשבר אישי לפני עשור וכעת שוב.

ישעיהו משיקגו מספר איך שמחת תורה הפכה בתוך יממה להבנת ממדי האסון. עידו, שופט בירה, מסייע בהבאת שתייה למפונים ולחיילים; אוריאל מילואימניק משריון מחכה לפקודה; ומאזינים נוספים מדברים על ילדים, בני זוג ומילואים. הפרק כולו נע בין אזעקות, מוזיקה, לקיחת אחריות וקולות ישירים מהשטח.