יום אחרי ההשהיה: פסק זמן, בומבות והבולען

יום אחרי הודעת נתניהו על השהיית החקיקה הם מתעכבים על המילה ״השהיה״ לעומת עצירה, על ההסכם עם בן גביר והמשמר הלאומי, על אלימות במחאות ועל השאלה אם באמת משהו הסתיים. חטיף פסק זמן מקבל היסטוריית מקור — מוצר שנועד להיות מהדורה מוגבלת והפך לקבוע — ומתאים היטב לאווירת ה״פאוז״ הפוליטית.

יגאל שילון מביא רצף ארוך של בומבות, כולל ״אנדרלה מוסיה״. לקראת פסח הם חוזרים לזיכרונות של חולצות לבנות, נעליים לבנות, צחצוח נעליים בצבא ומשחת Kiwi, כולל הפנטזיה על מצחצחי נעליים כדמויות שמחזיקות את כל המידע בעיר. הם מדברים על Google Maps בשפות שונות ועל הרצון לפעמים לדבר באנגלית בחו״ל כדי לא להיות מזוהים כישראלים.

נקודת המשך חשובה ל״הבולען״: הם כבר קיבלו מהמאזינים פרק חדש/תסריט לסיום ומתכוונים לעבור עליו. שלטי מחאה הופכים לאמנות דרך סטודנט מבצלאל, ועולה גם תשדיר בטיחות ישן עם חנה לסלאו וגבי עמרני. הסקר שואל מה עושים כשאוכל חשוד כמקולקל — טעימה אחת או חוות דעת נוספת. פליקס מפרגן לעסקי מצות.