פתיחת 2023, סבתא רוחקה ויאיר מודה לכולם

התוכנית הראשונה של 2023 נפתחת בדיון על השנה האזרחית, על הצורך להתנצל כשאומרים שנה טובה ועל ההבדל בין סילבסטר, נובי גוד ו״למניינם״. ערן חוזר להופעה בפתח־תקווה ולמגמה הסוציולוגית של התיכון, ומשם הם נסחפים לזיכרונות על אסטרונאוטים, פחים שאסור לזרוק בהם זבל ועל הדרך שבה הזמן משנה שמות כמו ״אבא ערן״ ו״סבא ערן״.

יאיר אקרמן מגיע לסיכום שנה ארוך ומופרך שבו הוא מודה לכל מי שדחה אותו, לתפקידים זעירים, לשני זיהויים ברחוב, לעוקבים ולבורא עולם. אחד הסיפורים האישיים החזקים הוא פילטר הזקנה שהופך את אלי בדיוק לסבתא רחל־רוחקה של ערן; האחים מזהים מיד את הסבתא, וערן נזכר גם ב״סבתא גדולה״ ובילדות שבה היו בורחים ממנה כשהיא ביקשה נשיקה.

נפרדים מאניטה פוינטר וברברה וולטרס ומסתכלים על תמונה של וולטרס עם מנחם בגין. בארון המטבח מתגלים תרכיז פטל, אטריות אורז ושערות קדאיף שפג תוקפן, ונולד המושג ״תאריך תקולה״. טייכר מספר על קלטות וידאו שבילדות היה מוסיף להן מסך אזהרה כאילו זכויות ההקלטה שייכות לו. סביב גילי עולים הורות חדשה, השעון שרוטט בזמן שמנסים לעזור לה לעשות קקי וסקאזי שמספר אחרי ״הזמר במסכה״ שהתינוקת גרמה לו להבין את מהות החיים.

סבתא עז׳יז׳י מתקשרת בטעות שוב, נוזפת בו על סילבסטר, כריסמס ו״חנוכריסמס״ ומזמינה אותו לאירוע משפחתי במירון. לקראת הסוף יחיאל לסרי מזמין לפסטיבל מכולות באשדוד בעקבות מכולות שנפלו לים. לאורך הפרק מודיעים גם שהפרק הבא של ״הבולען״ נדחה ליום חמישי בגלל ההפקה המורכבת.