הוצאות בנט, קטטת המלון ומומו

איתן סטיבה בדרך חזרה מתחנת החלל, אבל פתיחת הפרק נשלטת בידי סערת הוצאות המזון והניקיון בבית משפחת בנט ברעננה: כמה הוציאו לפני שהיה ראש ממשלה, למה המדינה מממנת טייק־אוויי שהיה קיים גם קודם, והמבוכה האמיתית שבפרסום החשבוניות — שכולם יידעו מאיפה הזמנת. מכאן מגיעים לסיפורי שליחים: להזמין פעמיים מאותה מסעדה ביום, לפגוש שני שליחים באותה מעלית ולהגיע הביתה בדיוק עם השליח.

יורם שפטל חוזר מחו״ל עם מונולוג ארוך נגד חופשות, מוזיאונים, חנויות מזכרות והמקומיים. הבחירות בצרפת ומקרון מול לה־פן מובילות לצרפתית, הגייה ובאדי־שיימינג סביב פוליטיקאים. מזג האוויר והאבק מחזירים לתיאוריית הציפורים־כמצלמות ולעורב שמנסה לפרום את חבלי הכביסה. מנהל המלון אוהד מתייצב אחרי קטטה באילת ומנסה למסגר את המכות כפולקלור ישראלי וכ״ריקוד הסכומים״, לצד שורת חידושים הזויים לענף המלונאות.

פסח עדיין נוכח דרך חזרת, מצות ואוכל, ואז מגיע ריקול שטראוס בעקבות סלמונלה במפעל — פרה, פסק זמן, ממולדה וקרמוגית, כולל זיכרונות של חובש בצבא וחיילים שנחנקו מחטיפים יבשים. מדברים גם על שיאי גיל של גינס, סבתא בת 101–102, ״פספוסים״ ומתיחה רפואית מהניינטיז שלא הייתה עוברת היום. מומו חוזרת עם שירים מועתקים כביכול. הסקר שואל אם לנפנף לשלום בסוף שיחת זום.