גמילה מהמוצץ, פאקונג ראש וד״ר רונה בשבועות

הפרק מתחיל מנוסטלגיה וטכנולוגיה: האינטרנט מטרגט את ערן דווקא למכונת תוויות דיגיטלית, ומכאן חוזרים למדבקות של הילדות ולתחושה שפייסבוק כבר נהיה מקום מנומנם. הדוקו על ג׳ורג׳ קרלין מוביל לשיחה על הגלגולים המקצועיים שלו, המעבר ממשחקי מילים לסטנד־אפ חד יותר, סיינפלד, קולבר וג׳ון סטיוארט.

ננסי מגיע עם רצף ״אבל עכשיו ברצינות״. העוגן האישי הגדול הוא תחילת הגמילה של אמי מהמוצץ: היא אימצה מילד אחר את המילה ״מוששי״, נכנסת לטנטרום באיילון, בועטת בכיסא, ובבית מחליטים שזהו — נגמלים, עם שוחד במאפייה במקום עץ המוצצים. שרון וערן חוזרים גם לגמילות שלהם, למוצצי הגומי המסריחים של הילדות ולמכונת קפה מפוארת שאיש בבית לא שותה ממנה.

סיפורי מוסך מחזירים לסיאט איביזה, לחלוקים הלבנים של המוסכניקים ולרגע שבו נאמר לראשונה ״פאקונג ראש״ והיה צורך להתקשר לאבא כדי לוודא שלא עובדים עליו. אזהרת המסע לטורקיה משתלבת בשיער שערן מגדל לתפקיד וברעיון לצבוע אותו לבלונד לפני הגילוח. ד״ר רונה ממציאה לכבוד שבועות טראומת ילדות עם אמא עזיזה, פיקניק שכונתי, רוקפור, פרמזן ורגישות ללקטוז.

תיק ג׳יימס בונד של אבא שנגנב כשבתוכו רק תפוז מחזיר לנוסטלגיית תיקים ומזוודות. לקראת הסוף מדברים על תחקיר ״חתונה ממבט ראשון״ והמניפולציות מאחורי הקלעים, תוך תיקון בשידור של הטענה על כדורים פסיכיאטריים. דיסקו זון מקבל מהדורת שבועות, והסקר שואל אם לענות לטלפון כשעירומים; 65% בעד.