הפרק נפתח בניסוי פצצת המימן של צפון קוריאה ובשאלה מה בעצם בודקים בניסוי כזה. רמי קליינשטיין מגיע לחפש מקום שקט לכתיבה ומנסה להרכיב את ״השיר הישראלי המושלם״ מתוך ונטילטור, סיפולוקס, טלכרט, חומוס בפיתה ושאר סמלים — בדיוק הסוג של שיר ממוצע שהוא מחפש. ערן מספר על רגע טעון בגן: ילד אחר דוחף אחד מבניו מספה, ממשיך עם הידיים והרגליים, והוא צריך לנקז את הרצון להתערב ל״למה חמוד?
אפשר בלי ידיים״ ולהסביר לבנו שלא כל ילד יכול לקבוע עליו. ציצווה מגיע עם וידוי על התמכרות לשימורים ועל לימודים בבית ספר לשימורים, ומסתבך כרגיל עם הנצרות. משחק הדברים שלא רציתם לראות כולל שיער פופיק בלתי נשכח. עמי מתקשר שוב למרות שהוא שמור כ״עמי לא לענות״, ובסוף הם נזכרים במכונות תשלום בחניונים ובקול האיטלקי שהסביר לשרון להשאיר את כרטיס האשראי בפנים עד האור הירוק.