רטרוספקטיבה: אוטו־הגלידה, ענבל אור ודורית הערפדית

רטרוספקטיבה שבועית שמדלגת בין עולם הרכב, אוכל, נדל״ן וסיפורי אימה. היא נפתחת בפרודיה על תוכנית הספורט ובשיחת אולפן אישית על רעב, שקשוקה והדרך שבה אוכל משתלט על המחשבות בזמן שידור. ב־30 בצי יורם קפיטולניק מקבל דיווח על אוטו־גלידה חשוד ומפרש אותו כמעט כרכב ריגול: המנגינה, המסלול והעובדה שהוא מסתובב ליד ילדים הופכים אצלו לתרחיש מבצעי שדורש מעקב של הצי.

שאלת היום עוסקת בטרמפ: אם הנהג שעצר לך נתקע בדרך, האם נשארים לעזור לו או ממשיכים הלאה; רוב המאזינים בעד להישאר, והשיחה מביאה גם סיפור אישי על מתיחת טלפון בזמן מילואים שהסתבכה בגלל איום בדקירה. צ׳יקו מהדגים מופיע בשני סבבים. בראשון הוא יוצא לדוכן ״בים־בם־במיה״, מערב אוכל רחוב, קטטר ומדרכה ומצליח שוב להפוך טעימה פשוטה לסכנה רפואית; בהמשך הוא חוזר למסעדה נוספת ולמנות מטוגנות שמקרבות אותו עוד פעם לאמבולנס.

ב־Night Train אלישע בק־סמכוני מציין לפיל ספקטור 65 שנה לבר־המצווה ומחבר בלוז, אלכוהול והיסטוריה מוזיקלית מומצאת. ענבל אור טוענת שכיכר דיזנגוף והמזרקה הן למעשה פרויקטים שלה, מספרת על עבר צבאי וממשיכה להציג כל מקום בעיר כנכס שנבנה או תוכנן על ידה. תחרות מאזינים אוספת סיפורים על רגעים שבהם אנשים חשבו שאף אחד לא רואה אותם אבל נתפסו.

דורית נכנסת לסיפור אימה שבו אסתר בקשי, ערפדים ושאלות טריוויה מתערבבים, וכרגיל הביטחון שלה אינו קשור לתשובה הנכונה. יחיאל לסרי מכריז על אשדוד כ״עיר המוזיקה״ עם אירועים, אמנים ומוסדות עירוניים בלתי אפשריים. כוכב יוצאת מארון/נרניה ומשוכנעת שהיא עדיין בתוך האח הגדול, ודני סביצ׳ה סוגר עם סטנדאפ.

זהו לקט שקל לזכור דרך שלושה צירים עצמאיים — אוטו־הגלידה של יורם, ענבל אור וכיכר דיזנגוף, ודורית בגרסת הערפד — ולכן שלושתם נשמרים בכותרת.