לקט ארוך שמאגד חומר מתקופות שונות ואינו נשען על נושא אחד. עודד בן־עמי מקבל גרסת חדשות שבה הוא נראה ומתנהג כמו תפוח אדמה, והדיווחים עוברים בין כתבים וסיפורים אבסורדיים — כולל מפלצת/צואה בבריכה ברחובות ועוד פרטי חדשות שמאבדים כל קשר למציאות. ״תיכון טיפלה״ מציג בית ספר שבו נערה, פשע, נשק, נקניקיות וקפיצות בזמן מתערבבים לפרודיית נוער אפלה ומופרכת.
ד״ר גבעוני מביים את הלוויה של עצמו כדי לבדוק מי יגיע ומה יגידו עליו: הוא מפיץ סיפור מוות, מסתתר ומאזין להספדים, דורש מחמאות ואז פשוט חוזר לעבודה. תחרות מאזינים על מנהגים משפחתיים מביאה פרטים שאפשר לזכור בלי שום הקשר: משפחה שעושה קידוש בתחתונים וחזיות, ואב ששותה מטרנה/פורמולה צמחית ומתנהג כמו תינוק; הסיפור האחרון זוכה.
יש גם משחקי קול ופוליטיקה סביב נתניהו, גאולה כהן וכינויים, ותחרות עיצוב חולצות Lupa המבוססת על ביטויים מתוך התוכנית. שחזור מבצע הפצצת הכור בעיראק הופך את קשר המטוסים והאותיות הפונטיות לסדרת אי־הבנות. דוד נתן חוזר מהכלא ומתכנן לברוח דווקא כמה שעות לפני השחרור הרשמי: הוא רוצה להשתמש בכלי נגינה של תזמורת, מסתבך עם מוניר ולבסוף משיג לעצמו הארכת עונש במקום חופש.
מקבץ פרסומות ביתיות מוסיף עוד מוצרים ושירותים מופרכים, והסיום כולל מדיטציה/הרפיה מסוכנת לנהגים שנועדה כביכול להרדים אותם בזמן נסיעה. הקומבינציה של תיכון טיפלה, הלוויה הניסיונית של גבעוני, מנהגי המשפחה ותוכנית הבריחה של דוד נתן הופכת את הלקט הזה לבר־חיפוש גם בלי תאריך מקור.