רטרוספקטיבת פורים שבה החג חודר כמעט לכל הדמויות. ב־30 בצי יורם מארגן נשף תחפושות רשמי לצי הרכב, מודד את המכוניות והנהגים, מקצה לשרון ולרכב תחפושת של רולס־רויס/חוטב עצים משנות השלושים ואף משבית את המכונית עד האירוע כדי שלא תהרוס את ההופעה. ראובן מסביר את סיפור פורים מחדש: הסכסוך בין המן למרדכי התחיל כביכול ברשימת אוכל למסיבה ובוויכוח על כלים חד־פעמיים מול פשטידות, ואת הנפץ הראשון הוא מייחס למנורה מאולתרת של אסתר.
סולימאן מספר על טקס האוסקר, וורן בייטי ומסיבת האפטר־פארטי עם שמות מפורסמים שהוא מעוות כדרכו. בנקסי מתראיין ומנסה להישאר אנונימי, אבל תוך כדי חושף ששמו הפרטי ״יוחאי״, מדבר על המלון והעסקים שלו ומערב אמנות רחוב עם יזמות. צ׳יקו מהדגים פורץ לבית של חבר כדי לבשל בלי הזמנה, כאילו פלישה פרטית היא עוד דרך לייצר פודקאסט קולינרי.
בראנו מדווח על טהוניה ועל ״כוס לתוך הראש״ באותו סגנון של שחזורי אסונות היסטוריים. יגאל שילון מגיע עם בומבות לפורים, דני סביצ׳ה עם סטנדאפ על זוגיות והחג, ועמי עם עוד משחק זיהוי. מקבץ פרסומות שחורות כולל שידוכים בין מתקני מים, פסיכולוג לילדים, מדפסות ועוד. שאלת היום בודקת האם מותר לקחת חצי עוגייה שבורה מצנצנת; 55% בעד. זהו לקט פורים שונה מהלקט עם מכונת הזמן: כאן נשף הצי, בנקסי ובראנו הם צירי הזהות.