החמין, הצליאק ובן־ינון על דאודורנט

הפרק נבנה סביב הזמנה לחמין שהולכת ומסתבכת: מי מזמין, מתי באמת אוכלים, האם האירוע בכלל יקרה ומתי כבר אפשר להפסיק לדבר עליו ולהגיע לסיר. במקביל בן כספית וינון מגל חוזרים בפארודיה שבה הריב הפוליטי מדרדר הפעם לדאודורנט, נעליים וכל פרט זניח שאפשר להפוך למשבר לאומי.

השניים מתעכבים על קמפיין נגד אלימות כלכלית ועל הקושי להמחיש מושג כזה לציבור בלי להפוך אותו לקלישאה. יומן הצליאק בבית ממשיך: פיצה ללא גלוטן מקבלת תיאור של ״רעף״, והם מדברים על כמה זמן לוקח להתרגל למוצרים החדשים ועל הפער בין אוכל ״תחליפי״ לאוכל שבאמת רוצים לאכול.

נוסטלגיה לנסיעות כוללת תיקי מסמכים, דרכונים, כרטיסים וכל הטקס של פעם לפני טיסה. פליקס וילנסקי מגיע לעסקים הקטנים ומציג אותם כעוד תחום מומחיות אישי שלו. נפתלי בנט וסטטוס ראש הממשלה החליפי נכנסים לשיחה, לצד עוד פרק במשחקי דורית וטריוויה. שאלת היום בודקת אם כשמרימים כוס משקה קל צריך לומר ״לחיים״ כמו באלכוהול, ומכאן מתפתח דיון שלם על טקסים קטנים שאנשים עושים בלי לחשוב.