ההתלהבות מהסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות עדיין בשיאה. השידור נפתח בדורון הרמן שמתעלף במהלך דיווח חי מדובאי בגלל החום והתשישות, והתגובות באולפן לקטע שבו הילה קורח עדיין לא מבינה בזמן אמת מה קרה. השניים מדברים על דובאי, על הטיסה הקצרה, על התחושה של 50 מעלות ועל העובדה שכל אירוע חדשותי כבר הופך בעצמו לאייטם.
במקביל מגיעים הנתונים על המיתון והמצב הכלכלי הגרוע ביותר זה עשרות שנים, אבל שון ורון מעדיפים להחזיק עוד קצת ב״שבוע השלום״. דורית חוזרת לתותח הפרסים ונכשלת שוב בשאלות טריוויה, ובמקביל מגיעה כביכול הצעה מ־BBL מרדיו דובאי לקנות את התותח — עד לפנטזיה שהאיראנים יגנבו את השרטוטים ויגלו שבנו בטעות תותח פרסים.
מנהל המלון לומד ערבית וכבר מתכנן לפתוח סניף באמירויות עם גמל במקום בלבוי, מזרנים על הרצפה ונפט בדיספנסר המיץ. אחד מקטעי המטא הבולטים הוא חשיפה של מנגנון העריכה בתוכנית: השניים מסבירים כיצד הם מקליטים מראש דמות שנכנסת באמצע שיחה ומייצרים באולפן את ה״היי, היי, היי״ כאילו נקטעו בזמן אמת.
דיון נוסף עוסק במבוגרים שנכנסים לטיקטוק, עידן רייכל שעושה ליפסינק לשיר של עצמו והמסר ״כפרה לא״. הם חוזרים גם למצלמות הווידאו הענקיות של פעם ולסרט אקשן שתכננו בילדות ולא צילמו. שאלת היום בודקת אם להשאיר את שכבות הניילון המגינות על מוצרי חשמל; מכאן מגיעים לשלטים מנוילנים, מכונת כביסה שהגיעה מרוסקת והצורך לשמור קרטונים מקוריים. שירים שהשז״ם לא מזהה משלימה את הפרק.