סולימאן על שכר האמנים, הכיסא הארגונומי והבומבות

טייכר מספר על ריצה בנמל תל אביב ערב מרוץ נשים ועל הפחד להיקלע בטעות למרוץ, והשניים חוזרים לנעלי ריצה, פלאדיום ונעלי נועבה מהילדות שהבטיחו בציור שאפשר לעוף. תותח הפרסים מחייג לדורית, שמצליחה לענות לא נכון על כל שאלה כמעט — מבירת דנמרק ועד מה עונבים על הצוואר — ובכל זאת מסיימת עם פרס.

סביב הפרק החשוך של ״משחקי הכס״ הם מתווכחים אם החשכה נועדה לחסוך על תאורה, ומודים שלא תמיד יודעים מי נלחם במי. החפירות לרכבת הקלה מזכירות להם כמה מעניין להסתכל לתוך בור עמוק, והם מציעים לוותר על הרכבת ולהקים כנרת באמצע תל אביב; זרחוביץ׳ מספר גם איך חנך בטעות תא שירותים כימי שטרם הוצב למרוץ.

הדיון המרכזי של השעה השנייה עוסק ביוזמה להגביל את שכר אמני יום העצמאות ל-70 אלף שקל. סולימאן הרחב מתפוצץ על הרעיון, מסביר שזמרים הם ״קוץ החנית״ של החג ומבטיח מופע עם ליאם ניסן, אלוויס קוסטלו, ברוס ספרינגסטין ואחרים שישבו וייהנו. שאלת היום בודקת כיסא ארגונומי שבו נשענים על הברכיים במקום לשבת רגיל, ומסתעפת לשנאה לפופים, למשרדים ״נוחים״ מדי ולמי שהולך על חבל בין עצים בפארק.

בפינת קדם האירוויזיון חוזרים ל״כסף״ של לימור עזריה מקדם 95. לקראת הסיום מתברר שהשקית שחסמה את הדלת אכן מלאה בומבות: יגאל שילון נכנס לספיישל חקלאות מאוחר עם משחקי מילים על ירקנים, גננות, תרנגולים ואלופת סקי רוסייה, לפני תוצאות הסקר.