הפרק נע בין פוליטיקה חדשה אחרי חילופי השלטון לבין חומר אישי ומשפחתי. ברקו מגיע, מתווכח על אמונה ואלוהים וכהרגלו לא מצליח לזהות את שרון. סיפור מרכזי מגיע מהנסיעה עם הילדים והשיר מתי נתנשק של אביתר בנאי: אחד הילדים שומע את השורה, מגיב בגועל ומעדיף שיכתבו לו את הדברים על דף במקום לשמוע אותם ברדיו.
היורו עדיין ברקע עם איטליה–ספרד ואנגליה–דנמרק, ובסקר מתווכחים אם כשמוגשת פוקאצ׳ה או כיכר לחם לשולחן צריך לחתוך לכולם או שכל אחד יטפל בעצמו. יש גם סיפורי בניין קטנים ומעצבנים — שכן שלא מחזיר שלום וקיצור דרך בחדר מדרגות שמסתיים בטענה שהרעש אולי בכלל בראש של שרון — ונוסטלגיה למסעדות הניינטיז של גראטן, גבינה מותכת ומרק בתוך לחם.
בתחרות הפדיחות עם הבוס עובד IT נכנס לחדר ותופס את הבוס בסיטואציה מביכה עם עובדת, ומועמד לעבודה משחק במתקן הכדורים שעל השולחן ושופך קפה; סיפור הקפה זוכה. סיפור נוסף חוזר לצילומי פרסומת עם עומר אדם וגידי גוב, כשמנגל הקייטרינג מפעיל את מערכת המתזים. רונה הפסיכולוגית חוזרת ומייצרת רצף זיכרונות קיץ וטראומות ילדות — ג׳וקים, לונה פארק, מחנה קיץ בלונדון, דודה ברוצ׳סטר וחשבון עצום בלירות.
בהמשך עולה צילום של רובי ריבלין בתחפושת/הסוואה עם אבטחה, שמוביל לסיפור על מסכה זולה שנקנתה אונליין, ולסיום גם פאפה נכנס עם החדשות שלו.