מפלגת אופק, רונה והמלפפון הלא מקולף

פרק טרי שבו טייכר וזרחוביץ׳ מתחילים להשתעשע ברצינות עם הקמת מפלגה משלהם — ״מפלגת שון ורון״, ובהמשך השם ״אופק״ — כולל חלוקת תפקידים, הנהגה משותפת והבטחות בחירות. רונה הפסיכולוגית ממשיכה לייצר לשרון ילדות שלא הייתה: תום ליד הברזייה שגורם למכנסיו להיראות רטובים, הנשיקה הראשונה עם אירית/איריס שמסתיימת בהקאה, חלום על אי בודד וטראומה מלונה פארק.

הסקר שואל אם לקלף מלפפון לפני האכילה; 80% נגד. שיחה על חנויות ירקות ואוכל מתגלגלת לזיכרונות ילדות ולנוסטלגיית חומרי גלם. במקביל יש געגוע אמיתי לעולם ההופעות והתרבות שלפני הקורונה — כרטיסים לניק קייב, הרולינג סטונס והתחושה שכבר שכחנו איך זה להיכנס להופעה. נאנסי חוזר, רם גדרון מביא דיסקו זון, והאולפן מתווכח גם על אנשים שמצטלמים בלי חולצה ועל הגוף בגילם. לקראת הסיום ממשיכים ללטש את זהות המפלגה והחזון הפוליטי המופרך שלה.