המוטציה, סולימאן מתחסן ושרק נצחק עוברת לרביעי

יום אחרי פתיחת מבצע החיסונים מגיעה המוטציה הבריטית ומחזירה את כל חוסר הוודאות: טייכר וזרחוביץ׳ מדברים על סגירת השמיים, בידוד החוזרים מבריטניה, האפשרות לעוד סגר והשאלה אם החיסון יידע להתמודד גם עם מוטציות. בתוך זה מגיעה הודעת פורמט חשובה: החל מהשבוע הזה ״שרק נצחק״ עוברת ליום רביעי, ובחמישי תעלה תוכנית סיכום שבוע חדשה שאמורה לעסוק ברצינות בכלכלה, תרבות, רפואה, פוליטיקה, אופנה ושונות.

הם צוחקים על פוליטיקאים שמתראיינים תוך כדי זריקה ועל הזרועות החשופות שמציפות את הטלוויזיה. סולימאן הרחב מגיע אחרי שהתחסן, משווה את שתי המנות להופעה עם הפסקה ומתכנן מופע חיסון על מסלול בנתב״ג עם ליאם ניסן ושאר אורחים מעוותי־שם. מכאן נפתח דיון אישי ארוך בשאלה למה ערן עדיין לא מצליח להרגיש אופטימי למרות החיסונים: הוא מדבר על עולם של אינסטנט, סטוריז וטיקטוק מול מגפה שפשוט לא נגמרת, על אובדן התחושה שאפשר לדעת מה יקרה ועל אסונות גלובליים ו״ארמגדון״.

השיחה מולידה גם טענה מופרכת שערן הקליט קולות רקע עם סטיבן טיילר ב-I Don’t Want to Miss a Thing, והוא מדגים בשידור את ה-low-low שלו. רעיוניאדת יוטבתה מביאה רעיונות כמו חימום מגבונים במיקרוגל ומגבות חמות בסגנון טיסה. השמות אורי/אורי והחרדה לטעות בשם מנכ״ל בהופעת זום מובילים לרעיון לחזור מ״שון ורון״ ל״שרון וערן״.

הפסיכולוגית רונה חוזרת לטראומות הילדות, פליקס וילנסקי מקדם חנויות חיות, ויש זיכרונות משיבושי הלשון של סבתא. ערן מספר שאחד הרגעים שממלאים אותו אושר הוא לשמוע ילד שקם לבד בלילה לעשות פיפי. היום הקצר בשנה הופך את הגינה החשוכה לסצנה מ״טרמינטור״, ושאלת היום בודקת אם להתאמן בחורף בבגדים קצרים.