רטרוספקטיבה: איסור הפרסום, דיסקו זון ויורם קפיטולניק

עורך הדין אלי בן יעקב מסביר איך צו איסור פרסום עובד בעידן הוואטסאפ: כולם כבר יודעים מי הזמר, הרקדנית או האופטיקאי, והוא מציע כמעט להפוך תיקים חסויים לשוק הימורים; בדרך הוא גם מקדם את ״פרגולות בן יעקב״. סולימן הרחב מדווח מאיחוד Guns N’ Roses, משבש שמות של כוכבים ומספר על מפגשים עם סלבריטאים ועל התנצלות מפוקפקת לסמואל ל׳ ג׳קסון.

שאלת היום היא האם מחזירים בחתונה מתנה בדיוק בשווי שקיבלתם, ורוב המאזינים נגד. יורם קפיטולניק מחייב לפרוס ברכב מגן שמש מקרטון עם פרצופי מגישי התחנה אפילו בחניון תת־קרקעי כדי שהאוטו ״יישן״, ובמהלך הקטע עין הזכוכית שלו נופלת והוא מבקש משרון להחזיר אותה בהפתעה. ב״דיסקו זון״ רם גדרון משדר דיג׳ייז מומצאים, תחרויות, צמידי הרזיה ותגובות מאזינים שמפארות אותו.

לייקי חוזרת ממרכז הקהילה עם חוגים חדשים כמו דרמה־תרפיה בבצק, סלבריטאי מאפים ושרשראות רישוי. עמי מתקשר שוב לזיהוי. הרטרוספקטיבה כולה מחברת איסורי פרסום, תרבות מועדונים, שירות לקוחות ובירוקרטיית צי הרכב. סיפור צו איסור הפרסום בנוי סביב הפער בין האיסור המשפטי לבין העובדה שהמידע כבר עבר בכל קבוצות הוואטסאפ.

אצל יורם, מגן השמש אינו רק אביזר אלא טקס שמירת רכב, ועין הזכוכית מוסיפה פרט ביזארי שקל מאוד לזכור. דיסקו זון מקבל כאן מקום נרחב עם מוזיקה שלא קיימת, תחרויות ותגובות קהל מומצאות, ולכן הוא עוגן חיפוש בפני עצמו ולא סתם מעברון.