ערן מספר על לילה שבו אשתו מחוץ לבית והילדים ישנים, והוא מריח שרוף ומגלה שהיחידה החיצונית של המזגן עולה באש. הוא מוריד את החשמל, רואה להבה של כחצי מטר ורק אז משתמש במים — ומייחס את סדר הפעולות למה שלמד מסמי הכבאי. יורם קפיטולניק מגיע כאיש צי הרכב ומודיע שהאוטו של שרון ״השמין״; הוא מציע לו קיצור קיבה למיכל הדלק וללמוד להפסיק לתדלק בכל פעם שנורת הדלק נדלקת.
שאלת היום היא אם בכלל צריך מאוורר/ונטילטור, אחרי ששניהם מודים שהגיל החזיר אותם לאהוב את הרוח הישירה של מאוורר. החלק המוזר והזכיר ביותר מגיע מחלום של שרון על אילנה המתה: היא מבקשת מהם להקדיש זמן למחמוד דרוויש, טוענת שדרוויש כתב את ״זה היה ביתי״ ושמני בגר כבש אותו, ומנהלת גם בעולם הבא את אותה ביוגרפיה חלופית שבה היא קשורה לכל אירוע תרבותי. הפרק משלב סכנה ביתית אמיתית, עולם הרכב של קפיטולניק ואילנה שחוזרת דרך החלום.