פודקאסט האוכל ״תוכנים״ של ערן וצ׳יקו מהדגים מסתבך כבר בתחילתו: צ׳יקו מביא גרונות, לוקח את ערן לבית של ״חבר״ בשם זאב במושב שדה יוחאי, מתעקש להיכנס מהחלון ולבשל מהמקרר כאילו הבית שלו. ערן מסרב להיות שותף להתפרצות, מפסיק את הפרק באמצע, וכעבור כחצי שעה מגיע רפי ודורש מהם להסתלק.
משם השיחה עוברת לתמונות מסוכנות של המאה ה־21 — סלפי על מגדלים, אופנועים על גשרים ופריצה לגגות — ולשאלה איך ירקניות מחליפות היום את קיר התמונות עם הסלבס. הסקר בודק אם להקיש בדלת כשיש פעמון, כולל נוסטלגיה לטבעת האריה שעל הדלת. ליאור דיין מדבר על המעבר המתוכנן מתל אביב לפרדס חנה, לא רק בגלל שכר הדירה אלא המחיר הנפשי של העיר, על תוכנית הראיונות שלו ועל הרצון לעשות שיחה בלי יח״צ.
החלק המשמעותי בשיחה הוא ההורות: קורסי אדלר כקבוצת תמיכה להורים מיואשים, הפער בין הילדות שלו לבין מידת ההתחשבות של הורים היום, והפחד שכל דבר יהפוך לטראומה. ״פרסומות בשחור״ כוללות אתר היכרויות לברי מים, אדם שמזמין זרים להביא לו אוכל, יחידת זמן חדשה של שש דקות, ״פסיכולוג בנים״ ו״סבא מדפסת לייזר״.
יש גם זיכרון ארוך מתוכנית הסיום הכאוטית של גבי גזית, תחרות משפטים לשיפוצניקים, ועוד בומבות של יגאל.