תוכנית הערב: פרק 497 - מיטב השבוע, ציצווה, רחל לוי ודוד נתן

מהדורת מיטב שבועית שמנסה “להימנע” מאירועי היום ובכל זאת נגררת שוב ושוב לדודו טופז: הקומקום שדן הביא לאולפן נהיה סמל לאגו, אחר כך מדברים על סיקור האמבולנס בכלא ניצן, על הראיונות שבהם תמיד אפשר למצוא בדיעבד “רמזים למוות”, ועל הפער בין הטרגדיה לבין הפציעות של אבי ניר ושירה מרגלית. בין קטעי השבוע ערן מספר על חזרה מרופא שיניים בפתח תקווה, כניסה לבית הספר היסודי שלו וילדים שחושבים שהוא קובי אוז; שרון מתאר צילום פספורט בגבעתיים שהופך למסע איטי מהמושב למכונת ההדפסה; דן מקריא מכתב פרידה דרמטי אף שהוא חוזר ביום ראשון; ויש גם זיכרונות מתאילנד, קוף ששותה בירה, גוגל טולבר שמסגיר אתרי פורנו, ותוכנית חירום למחיקת תיקייה במקרה של מוות או צמח.

ב“שש עם עודד בן עמי” מופיעים אוגר מקאבול שהוסמך לרפואת שיניים, שיא העולם של אוסיין בולט שמשודר שוב ושוב עד שהוא מתבלבל עם ירייה בחוף הים, עץ ביער בולון שמצמיח פרנקים, ושיר של שמעון פרס לסוניה. בהמשך עודד מציג מאלף נחשים מפרו שננשך דווקא בלוח שעם ואת מסע “אסקוט צ’אלנג’”, שבו עישון נהיה חוויית ג’יפים עם קפה, מאפרות והפסקות סיגריה. פקד אפרים בבירו מתקשר לערן בעקבות הרציחות האחרונות ומנסה לברר אם חסרים לו בני משפחה או מכרים, עד שכל מי שערן לא דיבר איתו אתמול נספר כנעדר והוא מאיים להגיע עם סירה וכלב שירחרח את נחל אלכסנדר. בני ציצווה מתפרץ לאולפן עם “מסכה” משפעת החזירים שעשויה מסקינג טייפ, מלכודות לחיידקים עם שינקן ובייקון, חזירון יום, חזירון לילה, טיפות אופטל פיג ואונקיון קידס.

איציק כהן מגיע לאולפן כאילו הוא בשוק, מחפש את שאול בירקות, מבקש חצילים, חסה ותבלינים, מזיע, נתקע בקירות ומספר שעבר ליד הספארי וירו בו חצי הרדמה. שאול/שמי בן ארי מסתובב עם שקיות ניילון, קפה שחור ו“תחת הבית”, ובהמשך מתערבב גם עם חזרות לפרסומת בשוק. שרון נתקל ברחל לוי מחולון, שכנה ותיקה שמבקשת למסור ד״ש לאמא, לאבא, לסבתא, לכלב לופי ולסאדאת, אבל לא לאחותו שאותה לא סבלה, בזמן שהיא תוקעת אותו ברמזור ומעלה סיפורים על הטלוויזיה הראשונה ברחוב, משאית ביצים ושפינצק. “צעירי רדיו תל אביב” חוזרים לסדנת משחק שבה שרים “אתה לא גומר בפנים”, ההורים של בטי מתגרשים בגללה, סול מגלה שהיא לא טובה בשום דבר, ומישהו מסביר את משבר המדינה בכך שאנשים זורקים לאותו פח נייר, פלסטיק וגפיים. בתחרות סיפורי הסלולר, צורי מספר על טלפון שעף מצוקי מוהר באירלנד בניסיון להציל סוודר של חברה מציקה, ורויטל מספרת איך זרקה בטעות טלפון למזרקת טרווי ברומא ואחר כך איבדה גם את הטלפון של בן הזוג בתחבורה הציבורית בוונציה.

“טוויגו” פורץ בשידור פרסומי כביכול מחנות הסרטים הצרובים “צרבת” ברחוב לישנסקי בראשון לציון, עם ילד שהוא בעצם הבעלים, עותקים של “שירק 3” ו“ג’י איי ג’ו”, עובדים שגנבו מהקופה והסיסמה שסרט אהוב הוא קודם כול סרט צרוב; זה מוביל לסיפורי דיסקים שבהם סרט רומנטי מתחיל לדבר רוסית וסדרת טלוויזיה חוקית מאמזון הופכת פתאום לסדרה אחרת. ב“תיכון טיפה’לה” כברה מספרת על קיץ 2009, עסקה בחניון סופר זום ביהוד, רוגטקה שנגנבה ממפקד הגדנ״ע, טוסט נקניק יקר מדי, כרטיס אשראי והכלב המשטרתי בומר שאוהב נקניק. מערכון הפצצת הכור מציג קשר רדיו מבולבל בין מטוסים עם אותיות, קלאב מד, בדיקה מי שומע את מי, ובסוף הפצצה ליד הכור — על בלוקבאסטר בגדד. שרון מתקשר לאקסית שמאוהבת עכשיו ברואה החשבון שלו ממשרד “הטוב, הרע את המכוער”, מאהב דרום־אמריקאי על סוס שלוקח אותה לצפון, יורק על קבר אמא שלה ומציע “some beans”. בכלא, דוד נתן מקעקע על עצמו פתגם בסינית שהוא לא יודע לקרוא, משכנע את מוניר לברוח רגע לפני השחרור בתוך טרומבון וקונטרבס של תזמורת הכלא, ומסיים בצינוק עם מאסר עולם מחודש כי “אין משמעת”.