תוכנית הערב: פרק 317 - פנצ׳ר לפליקס, יוסי המוביל וג׳ור־אל

לקט שבועי שמוגדר באולפן כרטרוספקטיבה על השבוע של תוכנית הערב. פליקס וילנסקי נכנס להקליט קדימון ל־6:06 ומפרט ליין־אפ בלתי אפשרי על בחירות מקומיות, אחוז החסימה, ג׳ון מקיין ו״פליקס לראשות הכנסת״, עד שמתברר שיש לו פנצ׳ר והוא מתרוקן מאוויר. אחריו חוזרת שיחת הטלפון עם יוסי המוביל, שמתעקש להביא לערן את ספת הנטוצי לפני השעה שנקבעה, מאיים להשאיר אותה בשדה תותים בכפר הירוק או בכיכר מילאנו, ומנהל במקביל משאית, סבלים והערות רחוב. ניסיון להביא לאולפן חתן וכלה מגן האירועים ממול מסתיים בשיחה עם אחראי משמרת שמחלק הוראות לאירמוזה על שולחנות, כיסאות פלסטיק, קנקני ענבים וטחינה, דג זהב מת במפלון ונורות צבעוניות שנשרפו.

החמישייה האמיצה חוזרת בשני פרקים: בראשון זוריק, אבבו, גאולה, רותי וארון אחרי שילם עוברים אצל שמואל הספר, שמסרב לגעת בשיער של אבבו ומזהה אצל זוריק סימנים לערפדות, ואז נשלחים לפוצץ גשר בדרך לדמשק אבל נתקעים בלי מצית ומנסים להדליק TNT באבנים רטובות. בפרק המאוחר יותר הם מתאמנים למשימה נגד סמי דנקנר וחבורת הפושטקים שבאים להשתלט על חוף בתל אביב; התוכנית לחבל בבולדוזרים בעזרת סוכר ונקניק לכלבי השמירה מסתבכת כשהנקניק מתגלה כמשהו כחול ומבעבע. באולפן ערן מוצא קריסטל, וג׳ור־אל אביו של סופרמן מופיע בהולוגרמה, בטוח שהוא מדבר לבנו בן ה־18: הוא מסביר על שיעורי נהיגה, גיוס לצה״ל, החלפת גלגל, הדגדגן ופקק חשמל שקופץ, עד שהוא מבין שטעה במספר ומנסה להשמיד את בן האנוש שקיבל יותר מדי ידע.

חיים צינוביץ׳ פורץ לאולפן כדי להקליט פרסומות בסגנון ״מלי לוי נתפסה רוכבת על ארבע״ לג׳יפ, ״מגרגרת״ למי פה ו״עושה ביד״ לרהיטים, מציג את הזמר החדש ״השחוט״ ומתחיל פרומו למפרץ האהבה. ג׳ורג׳ אל מדיוני, המשורר הפלסטיני הגולה והחשמלאי, מדווח כביכול מוועדת הבחירות בעכו, מערבב מפלגות עם חומוס, מסבחה ואקורדיון, ואז מקריא את שירו 73K/4 על פניו ואדמתו של האיכר הזקן ומנסה לחייב את שרון לקנות אותו כי השיר כבר ״משומש״. פאפה מתחבא מתחת לשולחן עם שיח על הראש כצלם של הנשיונל ג׳יאוגרפיק, מחפש את האריה הבורמזי, אוכל ״עקיבא״ במקום קיווי, ומבטיח לעקוב גם אחרי הנמר היפואי שניזון מאבו־לוויה. נשמעת גם טעימה מהאופרה הישראלית על טסט לרכב, ״לה טסטוויאטה״.

בין המערכונים נשמרים רגעי האולפן של אותו שבוע: ערן מציע מסורת קבלת שבת כי יש לו יום הולדת בשבת, מביא את ״מודה אני״ כשעון המעורר שלו ומסביר שאי אפשר לכעוס על שעון כזה; השיחה מתגלגלת לתפילה פרטית לבורא עולם שיביא לו פעם אחת מישהי כמו בר רפאלי, ועד כמה שיחת טלפון ממנה נחשבת מתנה. שרון מספר ששמע את השכנים מלמעלה בסוף הלילה, והשניים מדברים על גלאי עשן, צדדים במיטה ומה שומעים או לא שומעים ברגעים אינטימיים. דן החולה נגרר לקריאת דיווחי תנועה, קיפול מעטפות וניוזלטר שהוא מבטיח לשלוח ברוב הפעמים, ובסוף מוקדש ״אני תמיד נשאר אני״ לתינוקת שנולדה לאיתמר ונועה ולבקשת מאזינה שנזכרה בשיר.