לקט
לקט · 200822.9.2008
הקלטה חלקית של התוכנית. השעה ששרדה נפתחת במסגרת של קטעים שמושמעים מחדש: איציק ג׳ואן, שדרן הד״שים של רשת ג׳, אמור להסביר את ההבדלים בין רדיו ארצי לאזורי, אבל לא מצליח לצאת מהאוטומט של ״שיר לאחותי״. הוא דורש פתיח שוב ושוב, מקריא הקדשות לרונית, דורית וענת, מכריז על נתי לוי, ישי לוי, שיר לוי ואיציק קלה שחוגג אלבום 56, מחלק קלטות של זמרים חדשים ומסביר שגם ליד הפקס של קול ישראל צריך אדם מיומן. אחריו מגיעה אסנת הליצנית, מפעילת פינת ליטוף לחגים, שמציעה להורים שילוב של חיות ולהטוטי אש: היא מחפשת סולר, מספרת ששפכה אותו על הבית של אמא שלה במרמורק, מנסה לשאוב דלק מהקנגו, זורקת ארנבות וארמדילו על הנוכחים ומסיימת ביריקת אש שנשמעת יותר כמו מפולת אבנים.
בהמשך מושמעת שיחת טלפון עם זוהריין אסמאעיל, מדריך העברית של סוכני הביון האיראניים בטהרן, שמדבר עברית מוקפדת, מתקן את ״ישראלים״ ל״הישראלים״, מספר שהאיראנים סורקים את העיתונות, הרדיו והטלוויזיה של ״האויב הציוני״, ומודה שהוא מאזין גם לתוכנית ואף מחבב את פינת ״ידוען מחכה ידוען״. מיד אחר כך מגיעה פרסומת פיקטיבית לאונייה שמובילה לא דגים אלא נערות ליווי משובחות מאלכסנדריה לרחוב שונצינו בתל אביב.
המערכון הגדול הבא הוא ״רובוקופ: החגיגה נמשכת״, קופרודוקציה בין רובוקופ ל״אסקימו לימון״: יהודה׳לה ורובוקופ מדברים על מומו, גלעד, אנג׳לה וסטלה, מסתבכים עם דופק שטיחים, מברגה ו״סטלה המגמרת״, ואז רצים מהדירה עד סוף הסרט. סביב הקטע נשארת גם שיחה מרירה על ההופעה של פול מקרטני בפארק הירקון, עם אלי בן יעקב, שחוזר שוב ושוב לתיאור של בן שישים פלוס עם נעליים אורתופדיות, בעוד שרון מזכיר שבכל זאת מדובר באחד מהביטלס. בתוך שיחות התנועה והפקקים נכנס גם צומת חתרורים החסום לכיוון ערד, שם המקום לבדו כמעט גונב את הדיווח.
לקראת הסוף מגיע הרב לאו להסביר את ״אם אין קמח אין תורה״, אבל הדרשה נהפכת למאפייה: ״מאפיית הרב אבו לאופייה ורבניו״, סמבוסק חם, בייגלה, ״אצבע אלוהים״ עם שומשום ורוטב פיצה. הוא מנסה לבדוק מה אומרים הרב קוק והרמב״ם; הרב קוק נשמע כהודעה קולית עם מספר חדש ורמזים לאמסטרדם, והרמב״ם כמענה קולי של מרפאה עם קבלת קהל, קופת חולים וביפר למקרים דחופים. הרב ממשיך לערבב פריץ, גביר, פחמימות ו״משוך לי באצבע״.