לקט
לקט · 200912.11.2009
שרון טייכר ודן סגל מגישים לקט בזמן שערן זרחוביץ׳ בבריטניה, וממסגרים את הקטעים סביב ההיעדרות שלו, מיוז, מתנות מחו״ל והרעיון להביא מגיש אורח כמו עודד מנשה. בין הקטעים הם מדברים על אוכל פולני כתחליף לחומרים פסיכואקטיביים, נאפיס ופתות שמביאים ״היי״, אורלי וגיא מול האח הגדול ואסון ורסאי, התמכרויות לזומה ולפארם־ויל, ועל שגרת הערב של דן: קניות בעיר, הירדמות מול לונדון וקירשנבאום וקימה למשחק. גם דיווחי התנועה נהיים קטע חוזר: שרון מאמן את דן להרים עיניים מהדף, לשפר יציבה ודיקציה, להמציא אזהרות לנהגים, וברקע חוזר ״זול זין״ של חוה אלברשטיין עד שמבזק התנועה הופך לפינת יידיש.
במרכז הלקט חוזרים מערכונים רבים: בני ציצווה נכנס עם תפילין של ראש ומוט כי הוא ״יורד מצרימה״, מספר שלא היה לו כוח לאלוהים ולכן הארנק שלו נעלם וחזר בלי 200 שקל, ובהמשך מלמד את שרון גרסאות משובשות למכות מצרים, קריעת הים והמבול. מנחם הורוביץ ב״שווה בדיקה״ בודק חנויות צעצועי מין, פלאגים, דולפין ותחתון פיל, ובסיבוב נוסף בודק איך לחסוך בבית — אוכל, סלט, מקלחת, שעון מים והאפשרות להישאר אצל ההורים. רזי ברקאי מקבל לייט־נייט עם בדיחות על צ׳יקו תמיר, מפקד צבא אוגנדה, ערפאת, הסבתא שהפיליפינית שלה גורשה ו״סבא פאפא והשנוזלס״; בהופעה נוספת הוא בונה רצף ״כמה נעים היה היום״, מדבר על הקיצוץ הרוחבי ועל בלוני הגז בכנסת. משובץ גם מקבץ פרסומות פיקטיביות: Graveyard 2000 בבית העלמין באם המושבות, ״יאללה לך הביתה טומבו״, משחק זיהוי אמבולנסים, משקה האנרגיה רדנק, ויוקו אונו שמוצאת תקליט גנוז של לנון־מקייתן.
הנסיעה לבריטניה מולידה את שיחת השאטל שבה נהג מטריד מציע לקחת רק את ערן ולהשאיר את החברה למצוא שאטל לבד בהית׳רו, ואת ״לפרק את המשפחה״ בנתב״ג, כשאשתו של רמי משוכנעת שכל הטיסה ללרנקה נועדה כדי לפרק את המשפחה. פליקס וילנסקי חוזר ממלון רויאל עם מגדנים לעובדי התחנה — קוטדור, טובלרון ומיני מרס — ומספר על פטוצ׳יני ברוטב רוזה. איתמר, העורך המוזיקלי החדש, מתעקש להשמיע פרברים, דודאים וחוה אלברשטיין ביידיש, עד ש״זול זין״ משתלט על האולפן. יש גם תקלה שבה עולים שידורי AM של ״עדויות מן התופת״ מארכיון ספילברג; פאפה מגיע שיכור עם בסטה של מניות, מוכר ״מניית פרונטיר פייל״ לפי קילו ומנסה להתחתן עם היד של שרון; ובפיילוט ״Y בעשר״ סלימאן א־שאפעי ובראנו טגניה מדווחים על טקס MTV בברלין, על אסתי גינזבורג ובר רפאלי, ועל ״סיוט ברחוב אלם 2009״ כאילו מדובר בכתבת שטח פלילית משכונה פסטורלית.