חותרים למגע: פרק 13 — ערב יום כיפור, ריקי פן ואבשלום קור

משדר ערב יום כיפור של חותרים למגע, כשהצום, הארוחה המפסקת והסליחות משמשים מסגרת חוזרת. טייכר רוצה לצום שוב אבל מתלונן שאין מי שיכין לו ארוחה מפסקת, ודן סגל חוזר לאולפן לשיחות על אהבה, גייז וסליחות. שמעון פרנס מקבל מצעד יווני מדומיין עם שמות כמו אנגוס פוסט־פוליטיס ופסיינסיה פפילומה, וסולימן הרחב מתארח עם שירי ימים נוראים.

אורי פפר מדבר על עצומה נגד וידאו־פפראצי, הקריירה שלו והחיים בין ישראל לאמריקה. ריקי פן מגיעה עם גיטרה להופעה חיה באולפן, שרה בעברית ובאנגלית ומספרת על ניו יורק ועל שירותה בצה״ל. אבשלום קור קופץ בהפתעה, מסביר למה אומרים צרכן ולא צרכן בדגש, את ההבדל בין אספן/כתבן/חשפן, ואת מקור השם סימא; הוא גם מספר שהוא נוסע לצום במערת המכפלה.

רפי גינת ממשיך את פינת התרגומים המילוליים, הפעם עם Nothing's Gonna Change My Love for You ואחר כך עם הגלשן של דני סנדרסון. עמי מקבל את המיקרופון ומקריא שרשרת כמעט אינסופית של ברכות שנה טובה לאנשים, עסקים ואפילו לקדוש ברוך הוא. בסיום טייכר תופס מונית בדרך לסליחות ונופל על נהג שמבקש ממנו למצוא אפרסק, להחליף אותו במונית וללמוד קרואטית.

זהו פרק חג מובהק, לא שידור רגיל. גם האורחים אינם רק שמות: אורי פפר מדבר על עצומה ספציפית נגד צילום פולשני, ריקי פן מבצעת מוזיקה חיה ומספרת על המעבר בין ניו יורק לישראל, ואבשלום קור נשאר לשיחה לשונית ארוכה עם דוגמאות שמזוהות היטב. מצעד שמעון פרנס וסולימן הרחב מכניסים את מוזיקת ימי הנוראים לתוך הפארודיה.

ברכות השנה הטובה של עמי נמשכות עד שהן נעשות קטע בפני עצמו, והנסיעה לסליחות מסיימת את הפרק בתוך אותה מסגרת של ערב הצום. השילוב הזה הופך את השידור למפת זיכרון של יום כיפור ולא לעוד פרק אולפן.