ירון לונדון פוגש שוב את כברה וממשיך את אותו ויכוח על מודרניות, פלאשמורה וישראליות, בדרך לעוד נסיעה שבה הוא כבר מתכנן לדבר על משפחות פשע.
ירון לונדון חוזר להגיש את תוכניתו "הצבר" ותוהה מה דוד בן גוריון היה מרגיש לו היה פוסע ברחוב הקרן הקיימת לישראל, שם הוא קבע את מעונו. ירון יוצא עם הבמאי, דוד דרעי, למסע ונרדם על כתפו בוואן וכשהוא פוקח את עיניו נגלית בפניו משלחת עובדי "אלדן" נתניה, ביניהם נמצאת כברה - נערה מצועפת, שחורת מבט וצמה.
ירון תוהה מהיכן באה החיבוק המלאכותי בין כברה לדוד דרעי, הבמאי, ומודיע כי זה מגיע כיוון ששניהם לא נמנו על תוכנית המתאר, על המאסטר-פלאן של אבות הציונות שפעלו בסוף המאה ה-19 ונמנו על המודרנה האירופית. ירון ממשיך לתהות מדוע היא לא נכנעת לצו המודרנה האירופית ומדוע מצפים ממנו, אשכנזי בעל סקרנות בריאה, להיקרא יחד איתה או עם חרדי ממודיעין או מוכר תותי בר בצד הדרך - עם ישראל.
כברה נותרת לבדה לתור את הארץ ובשבוע הבא יגיע ירון, יחד עם הבמאי, דוד דרעי, לבדוק פלח נוסף מהעם הנבחר - משפחות הפשע. פלשמורה.