במערכון האחרון של התוכנית אחרי 21 שנות שידור, טייכר וזרחוביץ׳ מפעילים בפעם האחרונה את ההולוגרמה של שמעון פרס. הם מספרים שלפני כל הפעלה מכינים שאלות קצרות בעזרת עיתונאים והיסטוריונים כדי לא לבזבז דלק הולוגרמות, ומתכוונים לשאול על השריונים בליכוד, הגושים והבחירות.
פרס כמעט לא מאפשר להם להגיע לשאלות: הוא נשאב לסדרת הראפ, מתרברב בריקודים לצלילי סאבלימינל ומוקי, דורש סדרה שלמה על טונה ומתבלבל בין ראפרים מומצאים. משם הוא יוצא נגד טרנד הסקווישים — ״פאקינג סיליקון לחיץ״ — ומסביר שהטמטום הבא תמיד יפתיע. בהמשך הוא יורה רצף של מצבים שהם מבחינתו ״לאבד את הראש״: להיכנס לסרט ולגלות שהוא מדובב, לקרוא את רכיבי הגלידה אחרי שכבר אכלת, לעלות על קורקינט עם החבר האחרון שנשאר, לשתות אספרסו בלי אסלה בקרבת מקום, לאכול קונפי שום ולבנות על נשיקה, לעלות לאנקונדה אחרי נקניקייה, לקנות מעיל בלי שרוולים, לשמור איש קשר רק באות הראשונה, לשאול איפה להוריד אותך כשהתשובה היא בבית, לקרוא לכלב ״תינוק שלי״, לאכול חומוס בקניון, להתקלח אחרי תספורת, לקנות אבוקדו בקיץ ולהתחיל לעשן בגיל 30. רגע לפני שהם מצליחים להשחיל את השאלות הפוליטיות שהכינו, ההולוגרמה משתבשת ונכבית. הם נשארים עם הדפים ביד ומודים שלא הספיקו לשאול כמעט כלום.
היום בטייכר וזרחוביץ' ההולוגרמה מתפוצצת על זהב שחור וסקווישים