זהו לקט הקיץ האחרון לפני החזרה לשידור חי, והם אומרים במפורש שמדובר ב״תוכנית המיטב האחרונה״ של קיץ שונרוני. לכן אין כאן נושא אחד אלא רצף גדול של דמויות וקטעים מהתקופה. דותן הנמר חוזר עם אנגלית, רובוט של Visa, שיר כסף, עוגיות במדיח ושיר סביבתי; חזי מקבל בטעות 2,000 שקלים ששרון העביר לו בביט ומסרב להחזיר, כבר מבזבז אותם בחנות בגדים, מאמין ב״הסוד״ ומתכנן עסק לעיניות לדלת.
ערן צור מגיש ״חדשות הביצור״ בסגנון חדשות בידור, ואילנה מופיעה פעמיים: פעם אחת בטקס שלום בבית הלבן עם שיר שלום שהתפרק בדרך, ופעם נוספת בזעם על פתיחת נחל האסי לציבור, תוך סיפורי ילדות קיבוציים, חליבת פרות, הטענה שהיא עצמה נתנה לנחל את שמו ואיומים על מי שילכלך. אחד הקטעים הארוכים הוא המענה הקולי של ״קופת חולים מלוכדת״ — מבוך אינסופי של שלוחות, שפות, המתנה, שיווק והבטחה לחזור אליך אי שם ב־2050. דורית נכשלת שוב בטריוויה בסיסית ואז מדברת על הקשר עם הילדים; בראנו יוצא לשידור חי של ציד פוקימונים בתל אביב ומצליח לבלבל בין סקווירטל, חנות ספרים, מבקש מקלט ופוקימון משוטט עד שהמשטרה מקיפה את האזור.
בקטיף תותים משפחתי שרגא הופך בילוי תמים לעבודת חקלאות: דישון, ריסוס, הדברה ומטוס ריסוס שמזכיר את וייטנאם. יש גם פרק נוסף ב״הבולען״, עם עולם תת־קרקעי, מטוס וקשרים רומנטיים. שמעון פרס כהולוגרמה מתרגז על פילטר נמשים באינסטגרם, על ״ג׳וקר״ ועל הטרנד להפוך כל סרט קומיקס לאפל; שלומי שבת מופיע מעבר לזכוכית והבקשה ממנו לרעיון למערכון מתפתחת לחלום אימה מקונן עם טכנאי המחשבים מוגלי, אנשי לוגיסטיקה, בית חולים וסוף העולם.
יורם גאון מבצע פרסומת חיה, רונה פיטי־פונה שוב ממציאה לשרון ילדות עם כריכים, איגור השרת ודוד ויקטור שחתך לו כביכול את הטבור, ויש גם ״תיאטרון פיני״ למכירת נדל״ן בעזרת שחקנים ודמויות כמו גילה אלמגור ופליקס. לקראת הסוף מופיע רב מפוקפק שמבטיח בית, רכב ותפקיד לצד ג׳וני דפ, בתנאי שלא ישאלו שאלות ושיטוסו למנהטן במסלול מחשיד.
זה לקט שבו התיאור צריך להיות האינדקס: כמעט כל אחד מהקטעים יכול להיות הדבר היחיד שמאזין זוכר ממנו.
היום בטייכר וזרחוביץ' הקטעים הנבחרים של דון ג'ונסון זגג התחנה