טראמפ, אין שיר שלא תכיר והונאה כפולה

מסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו מספקת את מסגרת הפרק: טראמפ אומר שנתניהו הוא אחד משני ראשי ממשלה מתוך עשרה שיכולים לעשות את הנדרש, מדבר על איראן ועל ״הפתעות״ לפני השנה החדשה, והם מתעכבים גם על אולם הנשפים החדש בבית הלבן. זרחוביץ׳ מספר שפעל לפי עצת טייכר ואכל חומוס ופטריות בלי פיתה, ואז נזכר בתקופה שבה אכלו חומוס לפני שידורי רדיו.

עו״ד אלי בן־יעקב מגיע עם תביעה מפני שהתחנה מבטיחה ״אין שיר שלא תכיר״ והוא שמע שיר שלא הכיר; מכאן חוזרים ל״תו השעה״, חנויות פיקדילי, צוותי DJ ותקליטים שהיו מחלקים כפרסים. הם חוזרים לליאור סושרד ואורי גלר ולשאלה מהו קסם ומהו ״כוח״. אוסנתי התקציבאית מזמינה את כולם למסיבת סילבסטר פרט לזרחוביץ׳, עד שמתברר שהוא דווקא נבחר לעובד שמחנה הכי ישר.

בומבות סוף־שנה, צ׳קים ופנקסי המחאות מובילים לסיפור ישן על צ׳ק שעבר לצד שלישי. זרחוביץ׳ חוזר לכך שלמד תקשורת וניהול במקום קולנוע או משחק בגלל ציפיות מהבית, ומה היה אומר לילדיו על לימודים. ב״הונאה צרופה״ מורה למתמטיקה נעקץ בהשקעה מזויפת ואז שוב בידי חברה מזויפת שהבטיחה להשיב את הכסף. ערן צור מסיים עם שירי סילבסטר עצובים ומומצאים.