הלקט השלישי והאחרון של החופשה הוא כמעט מצעד דמויות של התוכנית. יגאל שילון חוזר עם בומבות, אדון פעמון נכנס לבית לבצע משימה פשוטה ומצליח לייצר נזק שמסתיים אפילו בעץ שנופל, וחזי ממשיך את סאגת האלפיים שקל שהוא חייב לטייכר בזמן שהוא ממציא בכל פעם תרמית חדשה שאמורה דווקא להוציא ממנו עוד כסף.
דורית נאבקת בתותח הפרסים ושוב מצליחה להסתבך עם שאלות שהפתרון כמעט נמצא בתוכן. ״מגזין סוף השבוע של מאקו״ מרכז עוד רצף של כותרות רכילות מנופחות. סבתא רוזי מופיעה מתוך העולם המשפחתי, ושרגא ההנדימן תולה את המדף העקום ומאשים את הקיר, הרצפה ובעל הבית. פליקס וילנסקי ממליץ על בתי עסק, ועד הבית נכנס לשיחות בניין שגולשות לרכילות.
נוי והדר מופיעות דרך עולם הבידור, ואיש האנבוקסינג מתייחס לפתיחת קופסה כאל אירוע תרבותי. מומו הזמרת מביאה שירים ״מקוריים״ שמתגלים שוב ושוב כשירים של אחרים עם שינויים מינימליים. בין אלה משולבים קטעי פרסומת ישנים, ארכיון ומעברים מהשנים הקודמות. כפרק חופשה, הערך שלו הוא בדיוק בצפיפות הזאת: חזרה מהירה לשורות, קולות ודמויות שמאזינים עשויים לזכור בנפרד, בלי להמציא עבורם סיפור־מסגרת שלא היה.
בין המערכונים חוזרים גם קטעי שירות, חסויות ופינות ישנות שמייצרים תחושה של דפדוף בארכיון ולא של ״פרק חדש״. אדון פעמון, שרגא וחזי עובדים היטב יחד בלקט דווקא מפני שכל אחד מהם לוקח פעולה ביתית או כספית פשוטה והופך אותה לכאוס; מומו מוסיפה את קו המוזיקה הגנובה.
היום בטייכר וזרחוביץ' תכנית לקט אחרונה לשבוע הנופשון והנופרון בעריכתו של טנצ.