השוקולד באמבטיה, הבאולינג ואורי גבריאל

זיכרון מטיולי משפחות של פעם מחזיר לשיירות מכוניות בלי סלולר, עצירות מתואמות וכיור נייד שקושרים לעץ. משם הפרק עובר למשמעת עצמית מול אוכל: זרחוביץ׳ מספר איך אחרי ערב שתייה אכל כמעט חפיסה שלמה של שוקולד פיסטוק כשהוא כמעט עירום באמבטיה, בעוד טייכר מתגאה בתקופה שבה הוא מסוגל להחזיר שקית במבה לארון ולהשאיר חטיף טוויסט על רצפת הרכב בלי לאכול אותו.

הם חוזרים גם לעישון במיטה ולדברים שפעם נראו רגילים. באולינג מעורר טענה שנעלי הבאולינג המיוחדות הן אולי שריד מיותר, ודיון נוסף עוסק בשאלה כמה בגדי ספורט ייעודיים באמת צריך. אורי גבריאל מתקשר סביב הסרט שלו ומנסה להפוך את טייכר לקופאי פיראטי או משווק כרטיסים, עם רצף כינויים וסידורים מפוקפקים.

החיבור בין סיפורי ילדות, אוכל, כוח רצון ועסקי קולנוע הופך את הפרק להרבה יותר מרק שיחת פסח מתקרב.