ציץ ווש, דובר דאעש והיום השני בלי חשמל

הפסקת החשמל נמשכת כבר יותר מיממה, וערן יוצא נגד חברת החשמל והשביתה האיטלקית: אין מעלית, אין מים חמים, אי אפשר לחמם אוכל, המקרר הולך ומפשיר והמשפחה מתקלחת מסירים שחוממו על הגז. הם מציעים להפוך את התקלות ל״שביתה נודדת״ בין ערים ולהקים לכל בניין גנרטור עם תורנות סולר.

דותן/ציצווה מנצל מיד את המשבר ומשיק את ״ציץ ווש״ — מקלחת ניידת ב־150 שקל: הוא מכניס את שרון פנימה, מסבן אותו בעצמו, משתמש במים עם ריח סלרי וסלק ובסוף מציע עיתון במקום מגבת. דובר דאעש מתפרץ לאולפן עם מבטא מעורב ומסר מאיים לישראל, אבל מסתבך בשירים, בגרויות, שמות להקות ובהעלבות אישיות עד שכל איום הטרור נשמע כמו עוד שיחת שירות.

דני סביצ׳ה מגיע לסטנדאפ על הבית, הזוגיות, הפסקת החשמל וחיי היומיום, והשיחה חוזרת גם לברזיות האבן של בתי הספר ולשאלה אם בכלל צריך לשתות מהן. לקראת הסיום הם משמיעים את ״מאמי סונג״ של אליעד מלכי ומנסים לשחזר יחד את המילים והמודולציות.