למרות שזה יום חמישי, הם מדגישים שוב ושוב שזה לא רטרוספקטיב אלא תוכנית חדשה וטרייה. מכבי תל אביב חוטפת 4:0 מצ׳לסי, והם תוהים למה שחקנים מחליפים חולצות אחרי משחק כזה — איזו מזכרת זו בדיוק, חולצה שמזכירה לך את הערב שבו חטפת ארבעה שערים. מכאן השיחה גולשת ליחס הישראלי לכדורגל אירופי ולפער בין לדבר שעות על המשחק לבין לשחק אותו.
דותן הנמר מגיע עם עוד שיעור לילדים על שפות: עכביש הוא ספיידר, אונייה היא בוט ויריקה היא ״חיק טפו״. אבל מהר מאוד הוא עובר להתקפה על דורה, רוי בוי ושאר כוכבי הילדים ומאשים שוב את אבי דור בכך שהוא מנהל מאחורי הקלעים את כל התעשייה ומחליט מי יקבל במה. נוסטלגיית הבר־מצווה של שרון עולה שוב דרך ההקלטה הישנה והטקסט החגיגי שבו הוא מבטיח להיות לכבוד למשפחה, לעם ולארץ.
עוד בפרק: ״הפייטן״ והרעיון של אתגר הסליחות, מתנות חג וסטטוסים, ושיחות על תוכניות ילדים ישנות. זה פרק אנתולוגי יחסית, אבל תבוסת מכבי והמלחמה של דותן בדורה הם עוגני הזיכרון הבולטים.