הכנות לפסח, שפטל והבדרן הלא־נחמד

הפרק נכנס עמוק לאווירת פסח: הם מזכירים שוב את שלוש שעות המיטב שאחרי ליל הסדר, מדברים על טיול משפחתי בצפון עם גילי ועל כך שתינוקת חווה כל חדר ומכונת כביסה כמו טיול פסיכדלי. המחאות והפרשים חוזרים דרך האירוע שבו סוס משטרתי דרך על מפגינה; הם מתווכחים למה בכלל ממשיכים להשתמש בסוסים לפיזור הפגנות ומציעים סגוויי או אפילו חמורים.

פארודיית תל חזקה מציגה ״ליל סדר של העליון״ עם קרפס, חרוסת, זרוע, מנגו ועוד רשימת מזון כאוטית. אחד הקטעים האישיים־מאחורי־הקלעים הוא חידה על בדרן ותיק שהם העריצו, שאותו ערן וחבר פגשו כשכתבו לו לטקס; במקום להיות חם ומצחיק הוא התגלה כחמוץ ולא נעים, והם מסווים את זה בקול של יצחק שמיר ומחליטים להשאיר את הזהות כקליף־האנגר.

מכאן הם מדברים על גיבורים שפוגשים במציאות, רושם ראשוני ועל האנשים שהיצירה שלהם דווקא תואמת את האישיות. גם ״צמד סולו״ והשיר ״רגש״ והפרק האחרון של ״הבולען״ מוזכרים כדברים שהם שוב מבטיחים ולא מספיקים. עורך הדין שפטל מגיע כביכול לברך לחג, אבל הופך את כל ליל הסדר למתקפה על ההגדה, קערת הסדר, האפיקומן, ארבעת הבנים וחד גדיא.

דורית/כרדית חוזרת לחידון ונכשלת אפילו בתרגום yes ל״כן״. הסקר עוסק בשמות בני הבית וחיית המחמד על שלט הכניסה.