הפרק מתחיל בעולם עורכי הדין והטיקטוק: עו״ד רז עטיה, מחוות ידיים מול המצלמה, לשכת עורכי הדין והרעיון של ״סאסי פז״ כעורך דין ילד. פרסי ״פיצוחים״ ממשיכים להתנפח עם עוד ועוד מתנות בלתי סבירות. ערן חוזר לסיפור כיתה ה׳ בפארק אפק: במסיבת הסיום אבא שלו איבד את מפתח הרכב, והערב שאמור היה להיות חגיגי נצרב אצלו כמרדף אחרי המפתח והתחושה ש״אסור להפסיד את המסיבה״.
השיחה עוברת לתנים, לקריאות בצבא ולרעיון של ״התוכנית הגלובלית״ שתאגד את כל העולם תחת שידור אחד, על רקע המורשת שפנחס בודאגוב השאיר בקטאר עם ניידת השידור שהפכה לפוד־טראק. יש גם חומר מאחורי הקלעים על כתיבת ״הבולען״, פתרונות עלילה והשוואות לטיטאניק. ערן נזכר בילדות אצל סבתא: הרטבת סדינים, תלייתם לייבוש משעמום, אטבי כביסה מהשכנים וליקר הדובדבנים של סבא.
הם מדברים על משכורת מול עושר גדול ועל מבחן דמיוני שבודק אם היית ממשיך לעבוד גם כמיליונר. גבי, חברה של אמא, חוזרת ומנסה לגייס את ערן למסיבת הפתעה לאמו כחצי שנה מראש, תוך כדי רמיזות מוכרות על אביו ועל המשפחה. אחד העוגנים הארכיוניים הוא אירוויזיון 2019: הם מספרים שגרהם נורטון ישב רק שתי קומות מעליהם, דודי כהן הצליח להצטלם איתו, והם עצמם פספסו את ההזדמנות.
הפרק נשאר שידור רגיל ורב־נושאי, אבל מחבר היטב בין סיפורי ילדות, היסטוריית התוכנית ודמויות חוזרות.
היום בטייכר וזרחוביץ' הפרסים בתכנית המופלאה פיצוחים, גבי חברה של אמא ועמי לא לענות