סוף השבוע לפני גמר המונדיאל. מתן חכימי מגיע בפארודיה מלאה על ״אהובות ואהובים״: תרפיית שתן, גז טבעי שמייצר הגוף, קרם הגנה ובעלי אינטרסים, דיכאון כמשהו שהמערכת כביכול מוכרת לנו, וחיבור לאדמה בחולון. המונדיאל מתקרב לגמר והדיון נע בין מסי, שדרני ספורט וקרואטיה. נאור ציון והטיקטוק שלו מובילים לשיחה על תגובות פוגעניות, סרטון תגובה שנראה שנמחק, ועל ההקלה המוזרה כשמגלים שלמגיב יש מעט עוקבים.
ערן מספר על נסיעות תכופות לאילת ועל השלט בשדה רמון עם איות משובש של שמו, ואז על סטרס מקידוח דיבלים והזמנת הנדימן. סביב יום הולדתו הוא מדבר באופן אישי על התחושה לקראת גיל 50, על מיני־משבר ועל כך שהרצון לילד נוסף אולי היה קשור אליו. יש גם סיפורי מאחורי הקלעים של כתיבת ״הבולען״ ורונה שממציאה לטייכר טראומת מונדיאל משפחתית עם אבא, פיסטוקים ודוד ויקטור.
ערן מספר גם על הכפפות, הסינר והפחד מעבודות בית/דיבלים דרך דימויים של רוצחים סדרתיים, לפני שהשיחה גולשת להנדימן. שיחת נאור ציון חשובה בגלל המנגנון: סרטון תגובה לתגובה, מילים ישנות ופוגעניות, ואז היעלמות הסרטון והסקרנות מה הייתה בכלל התגובה המקורית. רונה מנצלת את המונדיאל כדי לבנות עוד זיכרון שווא לילדותו של טייכר.
היום בטייכר וזרחוביץ' מתן חכימי, דלית ורונה הפסיכולוגית