גבי חוזרת, עמידות ידיים ופליקס אצל רופאי השיניים

השבוע שאחרי הבחירות נפתח בהבהרה על הציניות של התוכנית, וזורם משם לשיער הפרוע של טייכר ולתהייה למה כמעט אין ספריות נשים. פליקס וילנסקי מרים למרפאות שיניים עם רצף שמות כמו ״טוענים לכתר״, ״העוקר מבגדד״ ו״שן טוב לוי״. טייכר וזרחוביץ׳ מדברים על הלוטוס הלבן, מניפסט, סברי מרנן, השיר האיטלקי של רפאלה קארה ועל הרצון להציג את עצמם בחו״ל כתל־אביבים; משם הם מגיעים לאילון מאסק ורכישת טוויטר, כולל חשבון כושל שבו 44 מיליארד דולר אמורים להפוך בטעות ל־5.5 מיליון לכל אדם בעולם.

ערן נזכר בניסיון להשלים מתמטיקה בצבא, ובטקס קבלת ספר התורה של בנו שמחזיר אותו לאולם הספורט, לטבעות ולחמור. זה מתפתח לרצון של טייכר ללמוד עמידת ידיים, לעמוד על הראש וללכת על הידיים, ולחלום של ערן ללמוד מחול בירושלים. לקראת הלידה מדברים על תיק לבית החולים ועל ההמתנה לתינוקת.

ערן מספר איך בילדות חבר שבר מנורה בבית שכנים והשאיר אותו לשאת באשמה, ועל לימודי מחשבים ואלקטרוניקה בתיכון. גבי, חברה של אמא, חוזרת, מבקשת מערן לתלות לה תמונה וממשיכה לפזר רמיזות על אביו ועל העבר המשפחתי. עוד נושאים שנשמרים כחלק ממפת הזיכרון: השיחה על איטליה ופסטה, ההצגה העצמית בחו״ל כ״מתל אביב״ במקום ״מישראל״, והוויכוח אם אילון מאסק גאון או פשוט משובש.

סביב המתמטיקה הם גם מאשימים את המורים בכך שלא הצליחו לטפח אותם, וערן נזכר בניסיון הצבאי לעבור מארבע לחמש יחידות. הרצון ללמוד עמידת ידיים הופך ממש לתוכנית פעולה — להתחיל על קיר, לעבור מעמידת ראש ולהיזהר מנפילות בגילם.