אחרי עלות השחר: הלייזר, טראמפ והמצופים של אמי

יום אחרי ספיישל הסיכום של ״עלות השחר״, הביטחון עדיין נוכח אבל הפרק חוזר בהדרגה לשגרה. סיכול נוסף בשכם והבחירות מחזירים לשאלה אם כל פעולה של ראש ממשלה בתקופה כזאת נתפסת מיד כפוליטית, ולכינוי ״ראש הממשלה המגלם״ ללפיד. תשדיר שירות לציבור מסביר כביכול איך לעזור לאדם במצוקה בזמן אזעקה — ומיד הופך לחקירה פסיכולוגית פולשנית של שליח וולט.

פליקס מקבל שמות עסקים כמו ״אקווה פולקו״ ו״כלב מרקט״, והם מזכירים שאבשלום קור דווקא מברך על משחקי מילים בעברית. כיפת ברזל מובילה לדיון במערכת הלייזר העתידית נגד טילים ולפנטזיה על קרן שמחזירה את הטיל לשולח. ״טהרן״ וגלן קלוז ממשיכים לספק חומר, כולל הצעה לשלב אותה ב״סברי מרנן״.

FBI פושט על Mar-a-Lago בחיפוש מסמכים של טראמפ, והם מדברים על מסמכים מסווגים ואפילו ניירות באסלה. הופעת קאברים לביטלס ברמת השרון מובילה לשיחה על אירועים עירוניים ועל הרצון פשוט להיות בבית מול הטלוויזיה. אמי, שכבר נגמלה, יושבת בנונשלנט על סיר באמצע גינה ציבורית ומעוררת דיון במה מבוגרים יכולים ללמוד מזה.

נדב מומחה הדייטינג מלמד להכין ״שליפות״ עם שאלות כתובות על הירך כדי למנוע שתיקות, עד שמתברר שהדייט שלו בכלל מעדיפה מישהו אחר. החלק החשוב והאישי ביותר הוא סיפור הבריכה בכרתים: אמי יורדת במגלשה, המצופים נשלפים לה מהידיים והיא שוקעת מיד; שרון שולף אותה ומדגיש שוב ושוב שאסור להסיר עיניים מילדים בבריכה אפילו לשנייה.

מכאן מגיעים לווסטים, מצופי קלקר ומסכות שנורקל מלאות. עמי מתקשר. הסקר שואל אם כשמורידים מצופי יד צריך לרוקן מהם את כל האוויר או רק קצת.