נפרדים ממודי בר־און, רולניק והטעות ביום השנה

הפרק נפתח בטון חריג ורציני עם מותו של מודי בר־און. שרון וערן חוזרים ל״איך זה עובד באמת״, לסדרות הדוקו שלו עם ענת זלצר, להיסטוריה שהפכה פתאום למעניינת, לכתיבה ב״החמישייה הקאמרית״ וליכולת שלו לספר סיפור. מכאן הם מדברים גם על מצב מערכת החינוך ועל שכר המורים. שרון מזכיר חברה ללימודים, לילך מרום, שנפטרה בגיל 47 ומשאירה ילד קטן — עוד אובדן אישי שהפך את היום לכבד.

גיא רולניק נכנס לפרודיה על ״חלום הדירה״, מחיר למשתכן, תמ״א 38, נדל״ן והון. Ricky Gervais והספיישל החדש שלו מובילים ל״מהנדסי תודעה״, והם מתבדחים שהם לכל היותר הנדסאי או טכנאי תודעה. אחרי צפייה נוספת הם חוזרים בהם במפורש מהביקורת על ״שישו ושמחו״: הפרק השני טוב, השחקנים מצוינים והפינה הקודמת עשתה לסדרה עוול.

ערוץ הכיבוד מוציאים את הסרט ״עולה לראש״, שבו ערן מתארח בתפקיד קטן, ומשמיעים את שיר הנושא. יום ללא עישון מקבל מסר ישיר. ואז מגיע תיקון ארכיוני חשוב: החגיגה של ״שבע שנים״ שנערכה יומיים קודם הייתה בתאריך הלא נכון; המאזין יאיר תגר מזכיר שהחזרה לרדיו תל אביב הייתה בכלל ביולי, ולכן האוכל והעוגות היו חגיגה מוקדמת.

שרון מספר גם שהלך לבדוק פצע בעורף וממליץ לא להזניח בדיקות. מישאל נכנס כאילו הוא ב״כרישים״ ומציע סטארט־אפים כמו מכסה שמתריע שהמלחייה ריקה וטוש לסימון קערת הקליפות. סרט כריש מיותר מוביל לנזק התדמיתי שספילברג עשה לכרישים ולדינוזאורים. הסקר שואל אם להעביר את הספונג׳ה גם על רצפת המקלחת. לקראת שבועות מדברים על החג, בית המקדש והשתחוויה בהר הבית, ו״מגזין מאקו״ סוגר את הפרק.