שידור חי של הסגר, יום אחרי שוחקים איתכם החריג, כשהחיים החדשים כבר מתחילים להרגיש כמו שגרה משונה. טייכר וזרחוביץ׳ מדברים על התרחקות מאנשים במסדרון, עצירת הנשימה כשמישהו חולף לידך, כפפות ומסכות ועל התחושה שאפילו קשר עין הפך למשהו מסוכן. סולימאן הרחב נותן הופעה בלי קהל ובלי נגנים, לא מבין איך אמורים להרוויח מזה כסף ומבצע מחרוזת קורונה עם ״תן מטוש בפי דודי״.
זום נכנס לחיי המשפחה ולילדים, והם מנסים להבין דיליי, מיקרופונים ואיך להפוך את הטלוויזיה למרכז החיים בבית. ערן מספר על קציצות הכוח שהכין לילדים ועל העלבון כשהתברר שהם פשוט לא אוהבים את האוכל שלו, ומזהה בעצמו משפטי הורים כמו ״העיקר שטרחתי״. יום ההולדת של לירון מתקרב ואין כמעט שום אפשרות לחגוג, אז עולים רעיונות מאדם לוין ועד קציצות עם נרות.
ביטול האולימפיאדה והסיפור של עדן אלנה מובילים לשאלה איך בכלל ייראו תרבות, טלוויזיה וסטנדאפ אחרי הקורונה. שלי קראוזר חוזר עם אפוקליפסה כלכלית של מטבע בלוטים, קרטוניות והשמש שמתפוצצת. דורית, גלעד כהנא ופינות נוספות משובצות לאורך הפרק. שאלת היום בודקת אם לגיטימי לשבת בתחתונים בשיעור מקוון.