עוד יום של על סגר היום, כשהחיים כבר מתנהלים סביב הבית, העבודה החיונית והמסכים. השניים חוזרים לפציעות ילדות ולדרך שבה הורים מגיבים בצרחות בדיוק כפי שהבטיחו לעצמם שלא יעשו. ממשיכים את רעיון הרגליות לדלתות, מעליות וברזים ומכריזים שהידיים היו מוערכות יתר על המידה.
זום ומסיבות בית מקבלים דיון ארוך: מסיבת ריקודים עם הילדים נתפסת כדרך לפרוק, אבל מסיבת זום נראית בעיקר כמו כל החסרונות של מסיבה בלי היתרונות. הם מדברים על ריוניונים ועל כך שלפעמים אפשר להביא את האנשים בחזרה אבל לא את ה״מוג׳ו״ שהיה פעם. האולימפיאדה והאירוויזיון שנדחים/מתבטלים מולידים רעיונות להגרלת מדליות ולתחרויות דרך זום.
שאלת היום בודקת אם לעבור לבגדי בית כשכבר יודעים שצריך לצאת שוב מאוחר יותר; 70% נגד. ערן מספר על מוכר בחנות שנפגע ממש מכך שהוא, כאיש רדיו, מוגדר עובד חיוני, ומכאן נולד דיון ב״חיוניות״ כסטטוס חדש. בבית נמשכת קבלת השבת שבה הילדים הם אבא ואמא של שבת. פאפה מסכם עולם שבו אין תנועה ואין תרבות.
בשיא הפרק חוזרת מקבילית המוחות בספיישל קורונה: מתמודד מרוחק עונה על שאלות מגפה וזוכה בערכות בדיקה, מטושים ונייר טואלט. בסיום הם מזכירים שוב שאין לדעת מה יהיה מחר.