יומן הקורונה ממשיך יום ביומו, כשהמגישים מודים שהם כבר לא יודעים מה יהיה מחר. מדברים על פארקים שאפשר עדיין להגיע אליהם אבל אסור לגעת במתקנים, על קניות בסופר ועל מסכות יקרות שקשה לנשום בהן. דיון בהנחיות דתיות מקבל תיקון בזמן אמת: לא כל הרבנים התנגדו לסגירת מוסדות, ורובם דווקא הורו להישמע להנחיות.
מדידת חום בכניסה למקומות ציבוריים הופכת לשאלת היום; לצד המבוכה והפרטיות עולה ההיגיון הבריאותי, ובסוף 85% בעד. איכוני השב״כ גוררים שיחה על כמה המדינה כבר יודעת על כל אחד. החלק הכבד יותר עוסק בכלכלה: עשרות אלפי מובטלים, חסכונות שנשחקים והאפשרות שבקרוב נחזור לקצבאות ותלושי מזון.
בני ציצווה, לעומת זאת, פורח במשבר: משכיר עגלות סופר במטבעות יקרים יותר, מוכר ערק כאלכוג׳ל, אוסף מסכות ישנות מהפיראט האדום ומפעיל קו תחבורה מפוקפק בטנדר. הפודקאסט טוחנים חוזר עם צ׳יקו, שממליץ על אוכל לבידוד ועל טונה בכל צורה אפשרית. בסיום חוזרת התחושה שהכול זמני ולא יציב, אבל הם עדיין מתכננים למחר שוחקים איתכם ולחמישי תוכנית רגילה — ״בלי נדר״.