שידור מיוחד של 31 בדצמבר, היום האחרון של 2019 והעשור, שממוסגר כולו סביב הספירה לאחור ל־2020 — גם אם בפועל החצות עוד שעות רחוקה. המגישים מגיעים ״לבושים לחגיגה״, מתבדחים על נשיקת חצות, סילבסטר מול נובי גוד ועל אינסוף סיכומי העשור שכבר נמאסו עליהם, ומבטיחים לסכם את מה שאף אחד אחר לא סיכם.
אלישע בק שמחוני פותח סדרת דאודורנטים גבריים של קברנה סוביניר, עם ריחות לוקר, גולות קפואות ומוצר שמבטל את בלוטות הזיעה. ערן מספר על אנשים שמזהירים מראש ״סליחה על הריח, הייתי באימון״ ועל הבן נעם שהתאכזב שהפאה של ראובן אינה השיער האמיתי של אביו; ילד זר ששאל למה נשר לו השיער משלים את קו הקרחת.
פעילות מונג׳ מביאה חלקת קבר לכלב ודיוקן מצויר של חתולה. הסדרה For All Mankind מעוררת דיון במה היה קורה אילו הרוסים נחתו ראשונים על הירח, והם ממשיכים להמציא פורמטים וג׳ינגלים, בהם קול הפוך ובקיטור מלא. סיפור משפחתי סביב משגר Beyblade משמש דוגמה לבניית אליבי: הילדים מכחישים במשך שעות שפגעו בתמונה של אבא ורק אחר כך אחד מודה, כשערן דווקא גאה בכך שהאח לא הלשין.
שאלת היום היא האם לבנות מראש אליבי להיעדרות, והרוב נגד. פליקס וילנסקי מגיש את ״היה עשר״ — סיכום העשור שלו לאירוויזיון, רשתות חברתיות ומכוניות אוטונומיות. השניים מדברים על Don't F**k with Cats, מפורסמים חדשים שהם כבר לא מכירים ועל ההתרגשות של ערן מפגישה עם דודו טסה.
לקראת הסוף מגיע מונולוג בקיטור מלא נגד אנשים שמפרסמים סיכומים עצמיים מפוארים של העשור. יוחאי וניצן, השפים הצעירים, פולשים שוב לאולפן עם תפריט סילבסטר. בדקות האחרונות הם עושים ספירה מלאכותית מחמש לאפס, כמעט מתנשקים, מאחלים זה לזה עשור טוב ומודיעים שמחר ובחמישי יהיו מיטבים ושידורים טריים יחזרו ביום ראשון.