רטרוספקטיבת חמישי מובהקת שמאגדת את חומרי השבוע. ברקוביץ׳ חוזר למשחק הניחושים הבלתי אפשרי. פליקס וילנסקי מקליט לעצמו פתיחים לתוכניות רדיו ומפרסם בירה כאילו האולפן שייך לו. דוד ביטן מופיע בקטע סביב ״40 נאמנים״ ובקול לחישה כמעט ASMR. אוהד, מנהל המלון, מחזיר את ״קזנובה בים האדום״ ואת הגישה שלו למלונאות.
דני סביצ׳ה נותן סטנד־אפ, שירים ששזאם לא מזהה חוזרת, ומדריך הפילאטיס המזויף פז מנסה לנהל אימון. דורית שוב מפסידה בתותח הפרסים. שאלת הסקר שנכנסת ללקט בודקת האם כשאומרים שם של חיה בזמן נהיגה צריך לומר אותו בקול, והרוב בעד. כמעט שבת עם ראובן מחזירה את ג׳ניפר לופז והכותל.
פעילות הייניקן 0.0 מגיעה לגמר השבועי ומכתירה את סיפור הילד שפגש בלוויה את אחיו של הסבא המת וחשב שסבו חזר. הזהות של הפרק היא הצירוף של קזנובה, פז, פליקס, ברקוביץ׳, דורית, שזאם והדרשה על ג׳יי לו — ולא נושא חדש.