פרק ראשון של השבוע שממשיך לפתוח את זיכרונות ״כנס הרדיו״ המומצא באמסטרדם. נהג מונית צוחק על טייכר וזרחוביץ׳ כי ביקשו נסיעה לחנות צעצועים שנמצאת כביכול מעבר לבניין, ואף רץ לשתף נהג אחר בבדיחה — רק כדי שהם ילכו בסוף כעשר דקות בגשם. במסעדה מומלצת מלצר נוזף בהם על עצם הבקשה להזמין לפני שחיכו מספיק זמן, אבל האוכל מתגלה כטעים עד כדי כך שהם מודים בלב שהיחס המגעיל כמעט מוצדק.
פליקס וילנסקי פורץ לאולפן ומקליט לעצמו פתיחים גרנדיוזיים לתוכניות ״קפה בגובה העיניים״ ו״כבודת יד״ ופרסומת לבירה. פעילות הייניקן 0.0 מביאה סיפורים על דברים שנראו כמו משהו אחר: בן שרואה את אביו מחובק עם ״אישה אחרת״ ומגלה שזו אמו אחרי תספורת, עובד שמאשים בטעות מתרים בחדירה למשרד, ויהודה ברקן שנראה לצוות כאילו הוא מטיל את מימיו ברחוב אבל למעשה ספר כסף.
ערן מספר גם על עצירה מפחידה בידי שוטרים סמויים בדרך מחיפה. תמונה לא מחמיאה גורמת לו לתאר את עצמו כאח הצעיר בן ה־62 של אריק סיני, ומכאן הם מגיעים לאוסף מגנטים של אנשים זרים מחתונות. שאלת היום נולדת כשהוא עולה על סולם להחליף נורת הלוגן ומבקש מלירון להחזיק אותו אף שאין בכך כמעט ערך בטיחותי; משם גם מגיע הזעם על אור לבן בבית.
כמעט שבת עם ראובן מסכמת את ביקור ג׳ניפר לופז בישראל דרך דרשה על הכותל, והפרק מלווה בריף החוזר ״ישראל מתייבשת״ סביב הפרסומת של אודיה קורן.