פרק ראשון של השבוע שמתחיל בשלטים רחוקים ובתחושה שהטכנולוגיה הזאת כמעט לא השתנתה: שרון נזכר בשלט גרונדיג ישן שעבד בעזרת צליל ולא באינפרה־אדום, והם מדברים על שלטים אבודים, סוללות והאופן שבו בית שלם נתקע כשאין שלט. ההולוגרמה של שמעון פרס חוזרת ומתלוננת על נצ׳י נצ׳ שהפך לרביד פלוטניק, על אמנים שמשנים שמות ועל פרסומות שמשתמשות בשירי עבר במקום לכתוב משהו חדש.
ברשתות החברתיות הם נתקלים באנשים שמציגים טיולים שלא באמת התרחשו ובשדה תעופה שהפך לתפאורה של מסע מדומיין. דורית עולה שוב לתותח הפרסים ולא מצליחה לענות גם על שאלות פשוטות. ידיעות על אנשי מודיעין שמופיעים בטלוויזיה עם הגב למצלמה או בטשטוש פותחות דיון על האנונימיות המגוחכת והקלות שבה בכל זאת אפשר לזהות אדם.
שאלת היום עוסקת בלשונית שמאפשרת למשאבת הדלק להמשיך לתדלק בלי להחזיק את הידית — משתמשים או מפחדים ממנה. בתוך המחאה והפוליטיקה מופיע לירון ״החולצה האפורה״, והשניים עוקבים גם אחרי האופן שבו אירועים חדשותיים מקבלים דמויות צבעוניות. את הפרק סוגרת מהדורת קיץ מלאה של דיסקו זון עם רם גדרון, מוזיקת מועדונים והמיתולוגיה הפרטית של הפינה.