התוכנית נפתחת בשטיפת רכב ובספריי ריח לשטיחונים, ואז עוברת לאכזבה כפולה מרשת המבורגרים ישראלית שהייתה פעם אהובה: משלוח שהגיע אחרי כשעה וחצי עם קציצה וצ׳יפס מתים, וניסיון תיקון בקניון שמסתיים שוב ב״כף נעליים״. מכאן הם מגיעים לפירות שאיבדו את הטעם ולזיכרונות של ערן מבית סבא וסבתא ליד התחנה המרכזית, כולל המרפסת והריח בחדר המדרגות.
ההולוגרמה של שמעון פרס תוקפת המבורגר מחתרתי, לחמנייה שחורה, כפפות שחורות ותגי Top Fan בפייסבוק. מנורה מהבהבת בבית מחזירה אמונות על דברים ש״מתקנים את עצמם״, ובתיה עוזיאל מובילה לנוסטלגיית עבודות יד, סליים והצליל הפבלובי של גולה בתוך פחית ספריי צבע — שרון אפילו מבקש מאדם זר לנער ולהשפריץ.
הפרום האמריקאי שמחליף את מסיבת הסיום מעלה את הלחץ להגיע עם דייט ואת כל חרדות התיכון. שאלת היום היא האם בטלפון חדש לשמור את הצלצולים וההתראות של הישן, והרוב בעד. סגירת שדה דב מקבלת פרידה נוסטלגית עם אוטובוס למטוס, הדרך לאילת והחשש כתיכוניסט שמישהו יגנוב את התיק מתא המטען.
שירים ששזאם לא מזהה חוזרת עם אמנים מומצאים. במסגרת סיפורי חופשות ערן נזכר בדבור שהתיישב על פיתה עם חומוס וביצה בכנרת ועקץ אותו בתוך השפה עד שנלקח לפוריה עם שפה נפוחה. עמי חותם בלופ זיהוי נוסף.