גילה אלמגור מקבלת דוקטור לשם כבוד והשניים בונים סביב זה בדיחות על רופאים, תארים ומי רשאי עכשיו לתת אבחנה. יגאל שילון מגיע עם מקבץ בומבות. טרנדים באוכל עוברים דרך קרואסון שהופך לסנדוויץ׳, גלידה בתוך לחם ושאר חיבורי פיוז׳ן שנראים כאילו אין כבר גבולות בין מאכלים.
תחילת הקיץ מחזירה את מחנות הקיץ, הקייטנות וחוברות החופש הגדול שהיו נגררות עד היום האחרון ואז נפתרות בלחץ. ערן נזכר בבדיחת ״סקוטי קמצן״ מילדות ובדברים שילדים שומעים בלי להבין. שאלת היום היא האם כשכותבים בוואטסאפ שאלה שמתחילה במילת שאלה כמו ״מתי״ עדיין צריך סימן שאלה בסוף; הדיון מחזיר את שיר הפיסוק הישן, והרוב מצביע נגד.
נוסטלגיה נוספת מגיעה מהקריאה הילדותית ״לו הייתי לידי״ ומהשיר I Wish של Skee‑Lo. פרסומות בשחור חוזרות עם מוזיאון ספגטי, הנוכל וייס, מרפאת ניתוחים, עמותת צמיגים וסרט אקשן על הטיטאניק. צ׳רנוביל מעורר חרדת קרינה, מוני גייגר וסיפורים על אדני רכבת רדיואקטיביים. שירים ששזאם לא מזהה מביאה אמנים מומצאים מיפן, דנמרק וטנזניה, והפרק משלב גם סיפורי הבטחות במסגרת הפעילות עם מגדל.