תחילת תקופת הקיץ שאחרי שבועות מקבלת מסגרת של ימים שבהם מספיק לבצע שתי משימות כדי להרגיש שהיום נוצל. אירוע הקטטה בימית 2000, שבו כיסאות פלסטיק הופכים לנשק, מקבל טיפול מלא: בראנו נשלח לשטח, השניים מנתחים באיזו זווית נכון להחזיק כיסא, מדמיינים כיסאות מתנפחים בטוחים יותר ונזכרים בטקסי יום הולדת שבהם מרימים מבוגרים על כיסא.
שוב עולה תרבות ההורים שמתמקחים על הנחות. בעולם האוכל הם נתקלים במסעדות ובמקומות שבהם הלקוח מרכיב לעצמו סלט, פלאפל או מנה — בעיניהם סוג של מזנון שמוכר עבודה ללקוח. נוסטלגיית ילדות מביאה רובוטים, לגו, פאזלים ומשחקים שנראו אז עתידניים. קורס מנעולנות מזויף מבטיח מקצוע מהיר מדי.
במקביל מתחילה תעלומת מחסור הבננות, עם דיון גם באגסים ובפירות שכבר לא טעימים כמו פעם. שאלת היום היא האם כותרות חדשות צריכות לומר לקורא מראש איך להרגיש, למשל לפתוח ב״עצוב:״, והרוב מתנגד. הסרטים הישנים של אדי מרפי מחזירים את Raw ואת תקופת סרטי הדמויות. לקראת הסוף ההולוגרמה של שמעון פרס חוזרת, הפעם כמבקר תרבות שמדבר על אלאדין וצ׳רנוביל וממשיך להתעצבן על החיים המודרניים.