שידור בצל סבב ההסלמה בדרום: טייכר וזרחוביץ׳ מאחלים אחר צהריים שקטים, מסבירים שאם תהיה התפתחות חמורה פשוט יפסיקו להם את התוכנית, ומנסים לתת שעתיים של אסקפיזם בלי להעמיד פנים שמדובר ביום רגיל. הם מדברים על הצורך ״לחדש את ההרתעה״ כאילו מדובר ברישיון שפג תוקפו, ועל העובדה שהאירוויזיון המתקרב מרחף מעל כל דיון ביטחוני גם כשכולם מתעקשים שאין קשר.
בתוך זה נכנסת גם פרידתה של מאיה בוסקילה מארוסה זמן קצר אחרי ההצעה, וג׳רי פנדלבאום מציע משפטי זן ליישובי עוטף עזה לצד צנצנות דבש ליום העצמאות. השניים מנתחים את משדרי החדשות הפתוחים, את המומחים שתמיד זמינים לאולפן, את הסיורים המפורטים בתוך בתים שנפגעו ואת הרגע שבו מגישה חדשה אומרת ״נפתח איתך״ לכתב שכבר משדר חמש שעות.
תותח הפרסים שוב מגיע לדורית ממושב הגבות, שמפספסת את כל השאלות; משחק העצמאות מביא סיפור על טירון שמונה לחניך תורן ופשוט שחרר את כל החיילים הביתה ונשאר שבת לבד. שאלת היום היא האם ראוי להגיד ״ערב טוב״ ואז להסתייג ב״עד כמה שאפשר להגיד טוב בערב שכזה״, והוויכוח מתרחב לברכות אוטומטיות כמו ״ברוכים הנמצאים״.
בפינת האירוויזיון משמיעים את ״אומללה ללה״ של סגיב כהן מקדם 2001, וממשיכים לדמיין מה יקרה אם מדינות לא יגיעו וקובי מרימי יצטרך לשיר את Home שוב ושוב. ראובן מסיים בדרשה מיוחדת: ברכת ״המבדיל בין חום לקור״ כשמעבירים מזגן מחימום לקירור, דיון בעורלות שמגיעות עם משלחות האירוויזיון ו״מלשינון עורלות״ — לפני חתימה שמבקשת מהמאזינים להישאר באזור מוגן.